אשמח לעזרתכן!
יש לי ילדה בת 4.6 (בכורה) עם רגישות גבוהה מאוד (ריחות, כאבים, רגשות של ההורים, וכמובן רגשות שלה) וחכמה מאוד!
אחריה יש ילדה בת 3 ויש ביניהם הבדלי אופי מאוד גדולים:
השנייה זורמת יותר והרבה פחות עמוקה ורגישה, ילדה חיננית ומתוקה שקל לאהוב.
ואולי מהבדלי האופי האלו, הגדולה, פשוט לא נעים לומר – שונאת את האחות בת ה3.
היא פשוט מעצבנת אותה והיא מציינת את זה בכל הזדמנות,
אני יכולה סתם להגיד "איזה ילדים מתוקים יש לי".
אז היא אומרת "אבל לא רציתי ש X תיוולד לנו" וכל מיני קטעים כאלו.
חוץ מזה היא רבה איתה המון ומקניטה.
כמובן שאנחנו לא נותנים יד לזה ומענישים על זה בחומרה (על מידות אי אפשר לעבור בשתיקה)
אבל קראתי באיזשהו מקום שאנשים עם האופי הרגיש הזה כשהם שונאים הם פשוט שונאים והם לא אשמים בזה.
אני מתכוונת בכל אופן היא ילדה קטנה והיא מרגישה את זה בעוצמה מאוד גבוהה.
אז להגיד את זה זה באמת לא בסדר.
אבל מה הלאה?
בקיצור מה אנחנו יכולים לעשות עם הסיפור הזה?
אשמח לעזרה!
יכול להיות שהיא מרגישה פחות?
פחות חלקה, פחות זורמת, פחות אהובה וחברותית?
וזה באמת מתפרץ על הראש של אחותה שלא אשמה, אבל בעיניה- אשמה מאד,
היא לוקחת לה מקום, אהבה והערכה שהיו מגיעים לה מתוקף היותה הגדולה!!
(לא באה להגיד שאת עושה אפליות, וברור שאת אוהבת את שתיהן, אבל ילדים רגישים קולטים את מי הסביבה אוהבת יותר בקלות, ומי עושה פחות דרמות..)
לדעתי ברגע שתחפשי איפה לתת לה תפקידים מיוחדים ובעלי משמעות, שיתנו לה הרגשה של אחריות, ילדה מועילה ואהובה, זה יתאזן מעצמו בעז"ה.
יש לי ילדה רגישה כזו, והחלטנו שהיא אחראית על חלוקה של חטיפים.
זה עשה לה וואווווו! כולם יודעים שלא מקבלים חטיף עד שהיא מחלקת..
או אחראית על כל מיני דברים אחרים וכייפים.
כמה שהיא תרגיש שהמקום שלה בטוח ויציב יותר, לא יהיה אכפת לה שאחותה הקטנה גם נמצאת בשטח וחולקת איתה את היחס והאהבה:)
המון הצלחה!
מצטרפת
מרגיש שהיא צריכה את המקום היחודי שלה בבית.
לא בטוח שהיא צריכה הרבה חברות כמו אחותה, אבל היא צריכה להרגיש אהובה, בעיקר על ידי ההורים.
יש לי ילדה בגיל הזה, אפשר בהחלט לתת לה משימות, ואחריות, ולדבר איתה כבוגרת, כבת הגדולה והבכורה של אמא.
לא רק תפקידים "של קטנים", תנסי לתת לה תפקידים "של גדולים".
לסדר ביחד איתך, לקפל איתך כביסה (מגבות זה קל), לקלף ביצים, למרוח לחמים…
מכירה גם ילדים בגיל הזה שאפילו שוטפים כלים…
תאמת שיש לה המון תפקידים אמונם לא קבועים ולא על ביסס קבוע אבל היא עושה המון בבית כמובן רק מה שכיף לה ואני ממש מחמיאה לה על איך שהיא עוזרת לי. לקלף ירקות , קיפול כביסה, אפילו חותכת ירקות עם סכין חד"פ.
אבל הכל באמת כך שאם אחותה הקטנה גם רוצה אז היא גם עושה.
אולי זה הנקודה?
יכול מאד להיות.
שיהיה לה מקום להתגדר בו-
שלה ורק שלה!
בגלל שהיא גדולה, וחשובה ובוגרת וכו'…
מצטרפת, מוכר, מקרוב.
תנסי עם הגדולה – הכלה והעצמה.
הכלה – כשקשה לה מול אחותה -להבין, להזדהות, לתת כלים להתמודד.
נירמול – כל אחד מאיתנו יש דברים שקל לנו ואנחנו טובים ויש דברים שיותר קשה לנו ונלמד בעז"ה
והעצמה – דוקא הרגישים צריכים הרבה אמון והצלחות, וכח
יותר מילים טובות ורכות, פחות כעס וחומרה.
הרבה נחת!!
לי זה ככה עם הבנים שלי והגדול כבר בן שמונה
ראיתי שעוזר זה לשים לב
שלדוג' לגדול לוקחזמןעד שהוא מצליח לקום בגלל הרגישות שלו
אז להרגיל את הקטן להתלבש במקום אחר
והיום הגדול כבר בשלב שהוא קצת יותר יכול להבין, אז אני מדברת איתו, והוא יכול לבקש לצאת להרגע עם אופניים וכד'
אבל ראיתי שהוא צריך רבה הבניה ושיום של מה שהוא מרגיש
שונאת?
בגיל הזה?
לא הייתי מכניסה את זה כאופציה אפילו במחשבה
מאמינה שהיא מקנאה מאד ואולי אצלך זה מתפרש כשנאה
הרגש הבסיסי בין אחים הוא אהבה
יכול להיות שהניגודים בינהן קשים לה
אני לא רוצה לתת עיצה ממקום שלא לגמרי מבין את הדינמיקה אז רק מציעה מה שאני הייתי עושה
לחזק התנהגות חיובית (ממש לחפש רגעים קטנים של יחד ולהעצים אותם)ולהתעלם עד כמה שניתן משלילית
ולנסות לא להתרגש ולהלחץ מביטויים שליליים,כן לנסות לעזור לה אבל לא לעשות עסק מביטויים נגד אחותה
היא בסה"כ מביעה קושי שלה
הרבה נחת
לי מרגיש שאת צריכה לעשות עבודה עם עצמך קודם- לאהוב להעריך ולא להשווות בינהם כלל.
לחפש בה נקודות אור ולשקף לה.
כתבת שעל מידות אי אפשר לעבור בשתיקה- לא נראה לי ההתנהגות שלה מראה שיש לה בעיה עם המידות אלא פשוט רע לה ולא טוב לה עם הרגשות וככה ילדים מתנהגים כשרע להם.
הרבה הצלחה!
יכול להיות שזו דרך שלה להשיג ממך קשר ותשומת לב?
וככל שהיא רואה שזה כואב לך ואכפת לך היא עושה את זה יותר
היה תקופה שהילדים שלי היו רבים בכוונה לידי ומאז התחלתי להגיד להם באדישות "אם אתם רבים סימן שאתם אחים" זה ממש פחת:)
אל תנסי להאהיב את הקטנה על הגדולה.
זה לא עובד, ורק מגביר את הקושי שלה מול אחותה.
תנסי כמה שאת יכולה להבין, להכיל. לשמוע את הדיבורים שלה על האחות הקטנה בלי להשתיק ועם כמה שיותר הבנה ומקום.
קנאה מביאה לשנאה…..
תחשבי על הילדה שלך מעלות חיוביות כל יום כמה דקות
לכל אדם יש תכונות אופי המיוחדות לו ואין טעם להשוות מי יותר ומי פחות
שמעתי בשם מישהי שצריך שלכל ילד בבית יהיה לפחות 5 פרווילגיות קבועות יותר מהאח שמתחתיו
למשל הילדה שבת 4 תקבל ראשונה כי היא הגדולה, הולכת עם אמא כי היא הגדולה וכו. לא לפחד מקנאת האחות הקטנה…….
ברגע שיהיה לה את המקום שלה והיא תראה שאמא עומדת על זה שיש לה מקום היא תפסיק להציק לאחותה