שלום לכולן,
הבת שלי בת 3, לוקחת המון בלי רשות.
היא גוררת אחריה את אחיה בן ה 2, וביחד הם 'משתלטים' על ארון ממתקים, לפעמים זה יכול להסתכם בטבלאות שוקולד שלמות, בחבילות עוגיות או בקופסא שלמה של ג'לי דובונים של ויטמין C (קרה!).
האם זה דבר תקין?
מציינת שהילדה הזו צליאקית, ואולי זה נובע מההגבלות שיש לה על אוכל,
אבל מצד שני הבית מלא במוצרים בלי גלוטן, ובאופן כללי הילדה מקבלת הרבה. לא שחסר לה משהו…
אשמח לשמוע את חכמתכן וניסיונכן!
רחל
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
19 Responses
נשמע הגיוני מאוד!
לילדים עדיין אין דחיית סיפוקים..
לדעתי תעבירי את האוכל לארונות הגבוהים במטבח (אנחנו בדיוק לפני פסח ובמלא צריך לנקות אז ממליצה לשנות מיקומים)
ואז זה פשוט לא בהישג יד
ילד לא יכול לראות מול העיניים משהו מגרה ולא לאכול (לדעתי זה ממש לפני עיוור לא תתן מכשול, ועין רואה לב חומד)
ממליצה אבל כן לעבוד בבית על דחיית סיפוקים
סליחה על התגובה המוזרה-
למה לאבא ואמא מותר לאכול כמה שהם רוצים ולילדים אסור?
למה אם פתאום נהיה לי חשק למתוק אני יכולה לגמור בכיף חצי חבילת שוקולד
אבל לילדים-אין מה לדבר?
מסכימה עם מי שכתבה על לפני עיוור לא תיתן מכשול
וגם מעוררת לגבי הצער של הילד שרואה שיש ולא מרשים לו
אם אומרים אצלנו רק בשבת-אין בעיה
אבל שגם אבא ואמא אוכלים מתוק רק בשבת
ולא שהילד יראה איך כל שבוע מגיע ממשנת יוסף או מחנות אחרת כל מיני דברים שווים והכל נעלם פתאום בלי שהוא יראה
או שאין בבית בכלל מתוק לאף אחד
או שכולם מקבלים
או שאבא/אמא אוכלים בחדר באמת בלי שהילדים יראו
וגם לא יראו את האריזות של החטיפים בפח
ושלא תבינו לא נכון-
הכי בעולם אני נגד ממתקים באופן כללי
במיוחד לילדים
ובמיוחד אם משביע אותם ואח"כ אין להם מקום לאוכל נורמלי וגורם לתולעים וכו וכו
ובאופן כללי ממליצה לאמא שהילד רוצה משהו מתוק-
רק אחרי ארוחה מלאה
יאכל ארוח"צ מלאה, ישבע ואח"כ אולי יהיה לו מקום לעוד טיפה ביסלי
וכד'
אני מבינה מה שאת אומרת
אבל זה לא נכון לגילאי 2-3!! זה גיל ממש קטן לאכול כמות של שוקולדים ועוגיות
אם הם לא יראו אז הם לא יתגרו- מניסיון! (ואף אחד לא מדבר על לגמרי לא לתת, נותנים בזמנים מסויימים ובשאר הזמנים דואגים שלא יראו את זה נגיש וגם לא יראו את אמא אוכלת ולהם אסור..)
אמממ
הכי נורמלי שיש דברים שלאבא ואמא מותר ולילדים לא!
גדלנו ככה ב"ה הכי בריא שיכול להיות,
שתצביע מי שאצלן בבית לא היה "מאכלים רק של אבא ואמא" 🙂
איזו גישה חינוכית עומדת מאחורי השוויון בין אבא ואמא לילדים?
אנחנו מצפים מילד שיראה של*ילד* אחר יש והוא לא מקבל ויצליח לחיות עם זה (לא בכל גיל, אבל ברמת בגרות מסוימת).
אבל אבא ואמא – מה המקום לשוויון? למה אבא יכול לעשן/ ללכת לישון מאוחר/ לשתות קפה והילדים לא?
הי אבינעום!
אני מסכימה איתך בגדול שצריך להתחשב ברצונות של הילדים והאמת. אבל בהחלט שיש דברים שלאבא ואמא מותר ולילדים לא. לא?!
ב"ה גם אנחנו עברנו את זה. ילד סביבות גיל 3-4 וגם גרר את אחיו. ואחרי זה עם עוד ילד בערך בגיל 3. וגם אני הייתי כזאת בתור ילדה קטנה. דעתי האישית זה שזה בסדר שיש דברים שלאבא ואמן מותר ולילדים אסור. לא כל פעם שהילדים אוכלים גם ההורים וגם להפך. מה שעשינו דבר ראשון זה לדבר איתו ולהסביר. בשלב מסוים עשינו גם שער למטבח. כי היו מתעוררים באמצע הלילה שכולם ישנים וחוגגים על כל הבא ליד. לקח כמה ימים של הסברים. כמובן שהעלנו הכל למעלה. נ.ב. לקח להם בדיוק יום להבין שהם רק צריכים שרפרף והם פותחים את השער.
איכשהו תמיד מצאו עוד דברים שלא חשבנו עליהם. לדוגמה קמה בבוקר וכל הילד עם הפיג'מה והמצעים והקירות בדרך מרוחים בשוקולד למריחה/ ממרח תמרים וכו. ב"ה תפילות כמובן . והמון הסברים. ותודה להשם תוך כמה ימים זה נפסק בשני המקרים. יש לציין שזה לא קרה לי עם כולם רק עם שניים. היום אני לפעמים כבר שוכחת לשים גבוה ואז שהקטן מוצא הוא מביא לי ואומר לשים גבוה.
בע"ה יתברך בשורות טובות לכולן
בע"ה יתברך רוצה להוסיף לתגובתי. שהכנתי לגדול קופסה קטנה עם משהו לאכול. ירקות או פירות חתוכים או בננה או קרקר וכו. שיהיה לו במקום אם הם מרגיש שהו חייב משהו אז שידע שזה בסדר לאכול אוכל אם הוא רעב. כעבור תקופה זה גם פסק. והיום הוא יודע שאפשר לחכות קצת עד שאני יתעורר ויכין. עם הקטן זה לא נצרך. בשורות טובות
מזדהה לגמרי עם מי שאמרה- למה להורים מותר?! כן, ילדים הם גם נשמות והם אוהבים שוקולדים בדיוק כמונו. כמובן, שיש ענין של חינוך ודחיית סיפוקים וכו'. נקודה בעייתית נוספת- הכמויות הגדולולת שהיא מצליחה לאכול- דורשים בירור! אולי היא רעבה? אולי יש לה תולעים, שכידוע מרעיבים מאד?
תנסי לבדוק את הענין הזה, לפני החינוך. היות ומדובר בגיל מאד קטן!
הרבה נחת והרבה הצלחה!
גם מצטרפת
מסכימה איתך
אני חושבת שממש לא פייר לדרוש מילד כל כך קטן להתאפק מול גירוי כזה
ילד לא צריך לדעת שיש כדי שלא יתגרה
תבדקי מה קורה אם אין לה בכלל אוכל מהסוג שהיא מפלחת, האם אז היא מתלוננת על רעב? אולי על שעמום?
אני הייתי חושדת גם במשהו רפואי כי ילדים לא אמורים להמשך לכמויות כל כך גדולות (אלא אם יש להם דוגמא מההורים)
איך בודקים אם יש לילדה תולעים? הבת שלי בת 4.5 ואוכלת כמויות יחסית גדולות לגילה.
כתבת שהילדה מקבלת הרבה ולא חסר לה
ושמעתי פעם מאיש חינוך
שלכל אחד יש הגדרה אחרת להרבה ,מה שנראה לאמא הרבה מרגיש לילד לפעמים מוגבל
העצה שלו זה שיהיה משהו אחד או שניים שאת כן מרשה לקחת בלי לשאול מתי שרוצים
נניח בסקוויט או קרקר שתמיד יש על השיש.
גם אם בהתחלה יגמרו את כל החבילה לאט לאט זה ימאס ויאכלו רק כשרעבים
אבל שלא יווצר מצב שאין כלום עכשיו.
אני חושבת שאפשר לחלק את השאלה שלך לשתי נקודות.
1 חינוך, לא לקחת בלי רשות, ובאותו עניין, נדרש ממך להרחיק כמה שיותר מהעיניים שלה וממקום שהיא יכולה להגיע לשם את הדברים שמגרים אותה, כי אמנם צריך לחנך לבקש רשות מאמא ולא לקחת לבד אבל להקטין כמה שאפשר את הגירויים(גם ככה יש להם מספיק גירויים)
לעניין החינוך, ממליצה מאד על הרצאות של הרב יחיאל יעקובזון, יש בקול הלשון, הוא מסביר בצורה מאד טובה איך וכיצד ומאיזה גיל ומהו בעצם חינוך.
2 נושא הכמויות שהיא מסוגלת לאכול, (לאחר שהייתי מוודאת שהיא לא שבעה מהממתקים) הייתי בודקת האם היא אוכלת בצורה מאוזנת בארוחות, יתכן שהיא צריכה מעט יותר אוכל רגיל מרב הילדים וזה בסדר, כל עוד זה בשליטתך והיא אוכלת אוכל מזין מכל אבות המזון. אם לדעתך הכמות שהיא אוכלת חריגה (באוכל, לא ממתקים) הייתי מתייעצת עם רופא ילדים שיכוון מה לבדוק.
אם כמיות האוכל סבירות ורק בממתקים היא יודעת להפריז, לא נראה לי שיש צורך להתערב, יש ילדים שנמשכים מאד למתוק (וזה בשום אופן לא חייב להיות קשור לכך שמגבילים אותם) ומתוק הוא ממכר ולכן קשה להפסיק, אין פה עניין של רעב או שובע.
אבל- הייתי אוחזת ראש שיש לילדה משיכה חזקה למתוק, ומתיעצת כיצד כדאי לנהוג איתה בנושא המתוקים, כדי שמצד אחד לא תחווה חסר שיגרום לה להמשך יותר ומצד שני אני לא אגרום לה להתמכרות ומתוק.
זה נושא מאד חשוב שלדעתי הורים מפספסים לפעמים, וזה לא שייך רק למתוק, יש כל מיני סוגי משיכות (לדוג' למסכים, לענינים אישיים וכדו') הורה שמזהה משיכה אצל הילד שלו, זה ממש חובה להתייעץ איך לפעול ע"מ להגיע עם הילד לאיזון.
זה נשמע נטו בעיה רפואית!
גם ילד שמכור לממתקים לא מסוגל לאכול יותר מדי..
הגוף שלנו לא עומד בפני כמויות של אוכל,
זה סימנים של:
1.סכרת נעורים ( סימנים נוספים-שותה הרבה, הולכת הרבה לשרותים)
2.פטרית קנדידה
הילדה שלי גם היתה בגיל 2 (הם חושבים שהכל שלהם)
הסברנו לה פעם פעמים 3 שאנחנו מרשים ממתקים אך צריך לבקש רשות
(היא גוועת לישון ב17:00 ומתעוררת ב6:00
היום הבת שלי הולכת למשחקים בבוקר)
ובה' זה הפסיק השארנו את הממתקים באותו מקום
אני כן מביאה במשך השבוע על דברים מסוימים
אך בגבול (כמובן שהם יודעים שהפרות הם כמעט חופשי על הבר
כי אני חייבת שיהיה להם פרי לבוקר אני לא עושה קניות)
תודה על התגובות
הן מחכימות, וטוב לשמוע שיש עוד כאלו שהתמודדו/ מתמודדות עם זה. (נחמת שוטים?:) )
דבר ראשון – לשים גבוה לא עוזר, הילדה מגיל שנתיים לוקחת כיסא, מטפסת על השיש ומגיעה לכל מקום.
ושנית- לי בעיקר מפריע העניין שהיא מתחבאת,
מרגיש לי שאני אמא כזאת מפחידה שצריך להתחבא ממני, אני אומרת לה "אם את רוצה תבקשי, אני הרבה פעמים נותנת!" והיא כמעט אף פעם לא מבקשת, פשוט לוקחת.
ודבר שלישי זה הכמויות, בשבת היא אכלה איזה 12 פרלינים מעיצוב שקיבלנו מהעבודה, שהיה עטוף עם צלופן ובאמת לא עלה בדעתי שהיא תקרא את הצלופן ופשוט תאכל.
זה הגיוני??
ואני באמת מאד מאד משתדלת לא לאכול דברים שהיא תתגרה בהם – כשהיא רואה.
היא ילדה מאד מחונכת, מאד אחת שהולכת בתלם, צייתנית, ורק בנושא הזה – משהו נראה גדול עליה..
תודה:)
1.ברור רפואי קדם כל.
2. אם הכל תקין:
מערכת הרצון והצריכה של בני האדם שונה מאחד לשני
וכן מערכת ה"כישוריים הניהוליים". שבינהם: העצירה, האינהיביציה, שתוצאותיו: דחיית סיפוקים.
מערכת הכישורים הניהוליים מתפתחת עם השנים ומערכת הרצון והצריכה מתאזנת במקביל.
(לא בטוח שהילדה קשובה אפילו לגבולות הפנימיים של הצורך שלה, בטח לא לגבולות חיצוניים)
בגיל 3 הילדה נמצאת ממש בתחילת התהליך, אין מה להיבהל!!!!!
אז מה עושים:
1. מפחיתים גרויים.
2. מלמדים לבקש רשות: "הכי פשוט לבקש רשות!" לילדה בת 3 ממש להדגים, לקחת משהו שהיא רואה בעיניים ואת משערת שהיא רוצה, לרדת לגובה העינייים שלה ולאמר: "אמא אני רוצה X" או: "אפשר בבקשה….." זה לוקח זמן אבל היא תלמד.
דוקה כשהיא מקבלת משהו תחייכי ותגידי: "הינה- הכי פשוט לבקש רשות"
מנסיון: עובד!!!!!!!!!!!!
וזאת בעצם המטרה שלך.
בטוחה שהצער והדאגה זה לא בגלל "חסרון כיס", ולכן המטרה היא לא למנוע את המצבים אלא ללמד אותה איך כן.
יכול להיות שתוך זמן קצר זה יעבור,
אבל סיכוי גדול שיקח זמן (וילדים צריכים סבלנות)
בהמשך- כשתהיה בת 4, וכשתהיי בטוחה שהיא למדה את הכלל,
מתאים לעשות סנקציות כשהיא לא מצליחה לעמוד בכלל של בקשת רשות.
זה יזרז את התהליך…………..
בהצלחה!!!!
האמת?
מזדהה..
הבן שלי היה כזה עד לא מזמן(בן 4.5)
מגיל צעיר-קם מוקדם ופותח מקרר ואוכל בשקט שאף אחד לא ידע,אח"כ צירף את אחותו והיה משחיל לה עוגיות,שוקולדים(שאצלי זה בעיה כי הם היו לוקחים את זה ממגירה שבכלל מיועדת לעיצוב עוגות ופרלינים-ממש לא סתם כך לאכול אותם)וכל מה שמצא.
ולא עזר דיבורים והסברים(וכן,העליב אותי מאוד שהוא מתחבא ממני,הרבה פעמים אמרתי לו תעיר את אמא והיא תביא לך-וזה לא עזר)
אבל אני חושבת שבסופו של דבר זה חילחל בו או שפשוט הוא בגר יותר והיה בשל להבין-והיום הוא הפסיק עם זה-או שהוא מעיר אותי או שהוא מחכה-את זה הוא מחליט…..
אני יכולה לומר שהייתי מתוסכלת לפעמים(תחשבי למשל על עוגה שעמלתי והבחור אכל את כל הלמעלה של העוגה…)
לגבי הכמויות שהיא אוכלת, אני לא מתחייבת שזה אכן כך אבל יש לה אח/ות קטן או גדול ממנה?כי יכול להיות שיש בינהם תחרות מי אוכל הרבה.
אצלי זה מה שקרה(ולפעמים עדיין קורה) ואני יכולתי לקום ולגלות שהילדים שלי פרקו יותר מחצי לחם פרוס יחד!!!
עקבתי וגיליתי שזה קורה בעיקר כשהם ביחד(כל אחד מסתכל על השני כמה הוא אכל), כשכל אחד אוכל לבד-זה לא קיים.
זה כיוון אחר ממה שנתנו לך כאן אבל שווה בדיקה אם זה רלוונטי….
תעלי את הדברים השווים לארון עליון, בתוך קופסה סגורה!
כנ"ל את העוגות שהכנת, אל תשאירי גלויות ומגרות!