התמודדות מול ירידה רוחנית של הבעל

בפרק זה נדון על דרך הפעולה כאשר מתרחשת ירידה רוחנית. לדוגמה: הבעל שהיה עד היום אברך שמור בכולל – הפסיק ללמוד, הוא מחפש עבודה, לא פותח ספר, משנה את סגנון הלבוש בצורה משמעותית, וכדומה.

נחדד את השאלה: לכאורה יש כאן שאלה של דרגה ביראת שמים, וקביעת הדרגה הכללית של הבית ושל הילדים. הרי ברור ופשוט שהקב"ה נמצא במקום הראשון, והבעל רק במקום השני. אם הבעל לא ממלא את תפקידו הרוחני כראוי – לכאורה מוטלת חובה על האשה לעמוד על המשמר. הלא כן?

נחלק את השאלה לשני מצבים.

מצב ראשון: שינויים מהותיים שגורמים שהבית צועד לכיוון פתוח יותר, לא ברמה של קלקול אבל כן ברמה של ירידת רמה רוחנית. כגון: מושגים חדשים שנשמעים, טלפון "חכם" (מוגן) שנכנס הביתה, שולחן שבת מסוג שונה, צבע חולצה שמשתנה, ועוד. למותר לציין ששינויים כאלה משליכים על כל האווירה והסגנון של הבית.

מצב שני: מצב קצה, שבו האיש משנה את הכיוון של החיים לחלוטין.

המצב השני דורש התייעצות פרטנית עם גדול בתורה, ואי אפשר לעסוק בו במסגרת של ספר. הדברים האמורים בפרק זה עשויים לסייע לפתח כיווני חשיבה, אך בפועל צריך לפנות להכוונה מדויקת ולקבל הכרעה בכל מקרה לגופו.

שאלה מעין זו הופנתה פעם לגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, כיצד יש לנהוג מול בעלה שהתחיל לחלל שבת בצינעא, רח"ל, האם להתגרש, והוא השיב שכל עוד שהוא לא מחטיא את אשתו והוא בעל טוב כלפיה – עליה להמשיך לחיות איתו. הדברים הובאו כאן לא כדי להכריע מהם הלכה למעשה, אלא כדי ללמוד מהם שהשאלה היא מורכבת, וצריך להביא בחשבון את כל הצדדים ולקבל הכרעה של דעת תורה (כמובן בשאלות כאלה אין לגשת לרב מורה הוראה בעלמא, עם כל ההערכה הרבה אליו, אלא לאדם גדול שאפשר לשבת איתו זמן רב ויש לו היכרות עם הנושא).

איך שיהיה, כאן נעסוק במצב הראשון, שהוא בעצם המצוי והרווח (יחסית): הבעל צועד לכיוון מודרני. יש צורך להשתמש בהרבה תבונה נשית בכדי להתנהל כאן נכון.

האפשרויות הקיימות מבחינה עקרונית

ננתח את האפשרויות השונות העומדות לרשותנו:

אפשרות ראשונה: לנסות לשנות את הבעל, להזיז אותו מהנקודה שלו לנקודה שלי, על ידי שיחות שכנוע ומתיחת ביקורת.

אפשרות שניה: להזיז את עצמי אל הנקודה שלו. להיות גם כן באותו ראש שלו.

אפשרות שלישית: לא לשנות אותו, ולא לשנות את עצמי, אלא לשנות את ההתנהלות המשותפת, לתמרן איכשהו באופן שלא יווצר בינינו סכסוך על הנקודות החשובות לשנינו.

אלו הן האפשרויות, ונבדוק אותן אחת לאחת.

להזיז את הבעל – האם זה אפשרי?

נתחיל מהאפשרות הראשונה הנוחה ביותר לכאורה – לנסות להזיז את בעלי לעמדה שלי על ידי שיחות שכנוע.

יש להכיר את המציאות: אין אפשרות טכנית לשנות את הבעל ידי ביקורת והערות. זה פשוט לא עובד.

מערכת יחסים בין בעל לאשה אינה מאפשרת ביקורת אישית, שידור אכזבה, ונסיון לחינוך מחדש. בעל מגיב לאשתו רק על הערכה, קבלה ונאמנות. כשהיא באה בהתקפה, בביקורת, בחוסר שביעות רצון – הוא מרגיש מאוים, הוא חש שנלקח ממנו הבסיס הכי חיוני בשבילו. נלקח ממנו הבית, אשתו לא לצידו.

ואז הוא עשוי להגיב באחת משתי אפשרויות:

או שהוא יתקיף בחזרה, כדי לנסות להשיב לעצמו את מעמדו האבוד. ואז אין שלום ואין אהבה ואין רעות. יש רק כאב לב עז משני הכיוונים.

או – שהוא יצטנף וישתוק ויתקפל, ויעשה כל מה שאשתו אומרת, מתוך תקוה שאולי זה מה שיחזיר לו את הערכתה. למרות השתיקה וההתקפלות כלפי חוץ, בתוך תוכו הוא יתמלא מרירות על רעייתו שלא מוכנה לקבל אותו כמות שהוא. הוא ירגיש פגוע, כאוב וכעוס.

במקרה כזה – אמנם מצד אחד יש שקט ואי לוחמה, אבל בעומק הדברים אין חיבור ואין אהבה. יש בית שהתרוקן מתוכן: הגבר חדל מלהיות גבר, והאשה חדלה מלהיות אשה.

הצגנו את המציאות כפי שהיא, ואי אפשר להלחם בה. אין אפשרות לשנות את הבעל על ידי ביקורת. פשוט לא הולך.

מעתה צריך לחשוב מה כן צריך לעשות. אם לשנות את הבעל בביקורת אי אפשר – ירדה האופציה הראשונה, ונותרו לנו רק שתי אפשרויות מתוך שלש: האפשרות השניה – לזוז לעמדה שלו, להיות כמוהו; והאפשרות השלישית – לנהל את העניינים בחכמה, בצורה שעל כל פנים לפחות הדברים המשותפים בבית יתנהלו לשביעות רצונה של האשה. 

נבדוק את האפשרות השניה: האם יעלה על הדעת שאשה אמורה לוותר על דרגתה הרוחנית ולרדת ברמתה בשביל בעלה? ברור שלא. 

נותרה רק אפשרות אחת: להתנהל בחכמה, בצורה של שלום ורעות אמיתיים, ויחד עם זאת – בעמידה על העקרונות החשובים באמת.

כיצד עושים זאת? הנוסחה היא אחת: לעשות חלוקה פנימית. להמשיך לאהוב את הבעל ולהיות נאמנת לו במלוא מובן המילה, ומצד שני לא לקבל את עמדותיו בנושא הרוחני.

לכבד את האיש, לבקר את הדעות

המושג "הערכה" לא חייב להיות אבסולוטי. יתכן בהחלט מצב שבו אנחנו מעריכים אדם על חלקים מסוימים באישיותו, ומבקרים אותו על חלקים אחרים. אנחנו עושים זאת כל הזמן מבלי משים מול אנשים רבים המקיפים אותנו. ככל שמתבגרים – לומדים להכיל מורכבויות.

אפשר להחליט שעושים חלוקה ברורה בין החלק הרוחני של החיים לחלק של הקשר. ברוחניות – כל אחד בחר לעצמו את דרכו, מכבדים זה את זו, אבל בהחלט יש חילוקי דעות. ואילו במערכת היחסים שבינינו – נשארנו בעל ואשה, זוג נאמן לכל דבר וענין. זוג שמתנהל בצורה נכונה, עם כבוד והערכה כנה של אשה לבעלה, על כל הדברים הטובים שיש בו.

דא עקא, שמול אנשים זרים קל יחסית לעשות את החלוקה הזאת, אבל מול בעל זה קשה בהרבה.

בעל הוא אדם מאוד מרכזי בחיים, והתחושה הטבעית רוצה להתחבר לדרכו ולאישיותו בלי הסתבכויות ובלי יצירת איזשהו מחסום פנימי. מאוד קשה לעשות מול הבעל את החלוקה הפנימית, מחד גיסא לא לצעוד בדרכו – ומאידך גיסא להמשיך להעריך אותו הערכה כנה של רעיה.

כאשר יש לאשה ביקורת על השקפותיו של בעלה, זה עשוי לפגוע בנאמנות, ליצור חייץ פנימי בלב. שינוי השקפתי הוא בהחלט אתגר גם למערכת היחסים שבין בני הזוג, אפילו אם אין ויכוחים ואין מריבות.

אין ספק, זה מאוד קשה. אבל אם בכל זאת מצליחים לחלק בין המערכות, לחלק בין מערכת היחסים האישית לבין ההשקפות – זו הצלחה נפלאה, שהמרויחה העיקרית ממנה היא האשה בעצמה.

הרבה יותר נעים ופשוט שהאיש מוביל את הבית מבחינה רוחנית למקום גבוה. הרבה יותר קל לתמוך בבעל כזה ולעמוד לצידו. אבל יש לזכור שהמנחה שלנו בחיים הוא התפקיד שנתן לנו ה', ומהותו של התפקיד הנשי לא מתחלפת, גם כאשר הבעל הופך למודרני יותר: להעמיד לקב"ה בית יהודי שמח ובריא, שבו יש אוירה טובה, נאמנות ואהבה. בבית כזה יש מקום להשראת השכינה ולצמיחה רוחנית, גם אם כרגע לא רואים אותה בצורה מוחשית.

להיות מודעים לרבגוניות של האדם

לפני שאנחנו מאמצים את הנוסחה הזו ומחליטים לעשות הפרדה בין המערכות, מערכת היחסים הזוגית והמערכת הרוחנית – יש להדגיש: גם בתוך המערכת הרוחנית הדברים אינם חד משמעיים כלל.

גם בעל שירד מדרגתו בנושאים רוחניים מסוימים, עדיין יכול לשמש כמקור רוחני לחלקים אחרים. האדם הוא אישיות רבגונית ומורכבת. מי כמו אשה נאמנה יכולה להבחין בזאת, ולראות את החלקים החיוביים הרבים של בעלה, ולהדגיש אותם, גם בעיני עצמה וגם באזני בעלה.

הכח הנשי להשפיע על הבית

הנוסחה הזאת היא הנכונה ביותר מצד עצם הדבר, אבל היא גם המועילה ביותר לענין הרוחני. 

מדוע?

כי הדבר שמשפיע על האיש יותר מכל הוא האמון שאשתו נותנת בו.

אם אשה אוהבת את בעלה ומעריכה אותו הערכה כנה על היותו בעל עבורה, על כך שהוא אחראי ומסור ומתפקד כבעל – יש לה נקודת השפעה משמעותית מאוד על ליבו. גבר רוצה מאוד את אשתו, כל עוד שהיא מתנהגת כאשה כלפיו. ככל שהיא מפגינה כלפיו נאמנות נשית – כך המקום שלה בליבו תופס נפח ועמדה.

כאשר היחס בין בני הזוג הוא חם ואוהב – בסופו של דבר לאשה יש כח השפעה גדול על ציביונו של הבית. היא יכולה לדבר עם בעלה על מה שחשוב לה באמת ששם לא יחולו שינויים, כגון חינוך הילדים ושליחתם למוסדות ראויים ולא עקומים, או על כל פנים להגיע להסכמה על התייעצות בנושאים המשותפים אצל אדם גדול המקובל על שניהם, או עוד פשרות כאלה ואחרות. בדרך כלל כאשר האשה אהובה וחשובה לבעלה, הוא לא ירצה להכעיס ולצער אותה, ויהיה אפשר לקיים שיח ולהגיע להבנות בנושאים המשותפים.

עיקר הבעיה היא שבמצבים כאלה שיש פער השקפתי, עלולה להיווצר גם מריבה, הנובעת מחוסר הערכה. המריבה הזו הרסנית הן לעצם הקשר, והן למידת ההשפעה של האשה על בעלה. אם האשה תצליח להעריך את בעלה על עצם היותו בעל, וכן על החלקים היפים שבו, ולהצליח לנתק את מערכת היחסים האישית מהמערכת הרוחנית – היא תרוויח רווח נקי.

אין ספק שעדיין המצב לא יהיה מושלם. שולחן שבת, לדוגמה, לא יהיה גבוה ומרומם, וכנראה ימשיכו לדבר בו פוליטיקה. אין מה לעשות. יש חלקים שבהם הבעל הוא הדומיננטי והמוביל באופן טבעי, ושולחן שבת הוא אחד מהם. זה לא קל, אך עם זאת, אין סיבה להתהלך בהרגשה של החמצה. מי קבע שדווקא שולחן שבת תקין הוא המדד להצלחה הרוחנית? הקב"ה בוחן לב וכליות והוא מדרג את האדם במקום המגיע לו באמת, על פי העבודה הפנימית שהוא עושה עם עצמו.

ההשפעה על הילדים

לסיום יש להעיר שתי נקודות:

נקודה ראשונה – החשש על הילדים.

פעמים רבות עיקר החשש המנקר בלב הוא מה יהיה על הילדים.

יש לדעת את המציאות, שהקובע את הדרגה הרוחנית של הילדים הוא לאו דווקא אבא "פרום".

הבנים הם עצמאיים, ובדרך כלל אין להם שום ענין להמשיך בדרך של אבא בדווקא. הם סופגים את עיקר יניקתם מהישיבה, ועושים את הבחירות שלהם בעצמם.

גם הבנות, שבדרך כלל ממשיכות את הקו של הבית באופן טבעי – בדרך כלל מחקות את אמא, הרבה יותר מאשר את אבא. כך מבואר בגמרא (כתובות סג.). הגמרא מספרת על מסירותה הבלתי נתפסת של רחל אשת רבי עקיבא לתורתו של בעלה, ומוסיפה שגם בתו של רבי עקיבא עשתה כן לבעלה, לא משום שראתה את אביה הגדול לומד בהתמדה, אלא משום שראתה את מעשיה של אמה שהתמסרה לתורתו. כך לשון הגמרא: "והיינו דאמרי אינשי, רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא". כלומר: פתגם שגור בפי האנשים שכבשה צעירה הולכת אחרי הכבשה הגדולה, כמעשי האם כך מעשי הבת.

אחד הדברים המרכזיים בעיצוב פניו של דור העתיד הוא דווקא יראת השמים של האם. לאשה יש כח השפעה אדיר על ילדיה, לא פחות ואולי אף יותר מכוחו של האב. הזכרנו לעיל במקורות לפרק יט את הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך", פסוק המלמד שתפיסות העולם של האם מוטבעות בלב הילד באופן טבעי.

אשה אוהבת ונאמנה – זה הדבר שמשפיע אוירה טובה על הילדים. כאשר ילד רואה אמא שמכבדת את אבא, הוא אוהב אותה ורוצה ללכת בדרכה.

דרישות מהבעל בתחומים מסוימים

נקודה שניה – איך להתייחס לדרישות של הבעל בנוגע להופעה החיצונית, ולדברים שביניהם.

במקרים רבים, אולי ברוב המקרים, כחלק מהתהליך שהאיש עובר, הוא גם מבקש מאשתו לשנות את הופעתה, וכן לשנות את ההתנהלות בדברים שביניהם. הבקשה הזו מבהילה את האשה, והיא חוששת שהיא נדרשת לגלוש במדרון שמוביל לדברים אסורים.

בנוגע לדברים שביניהם, אין אפשרות להיכנס לפרטים על גבי ספר, וחשוב לפנות לרב מומחה שמתמצא ברגישויות של בנין בית, שיתן הדרכה על המותר והאסור.

גם בנושא הצניעות, יש לפנות לרבנית שמתמצאת בתחום גם מהפן התורני שבו. לא מספיק להתייעץ עם אשה חמה ומאזינה ומקשיבה, אלא צריך שתהיה לה גם סמכות תורנית, אם מעצמה ואם על ידי רב ת"ח שהיא מסתמכת עליו בשאלות חמורות כאלה.

מה שבכל זאת ניתן לכתוב כאן באופן כללי, הוא, שיש לדעת להבדיל בין הלכה לבין חומרות. אסור לשמוע בקולו של הבעל לעבור על דברי תורה, אך בכל מה שמותר על פי ההלכה – יש לשמוע בקולו של הבעל. קשר האישות שבין בעל לאשה הוא קשר של ברית, והברית מחייבת. הקב"ה חפץ בקיום הברית הזו, ובעוצמה.

יש להדגיש: אשה אינה צריכה להתבזות עבור בעלה. אם צורת הלבוש שלה תגרום לה תחושה לא נעימה כשהיא מופיעה בשמחות משפחתיות וכדומה – לא רק שאין חיוב הלכתי לעשות דבר כזה, אלא שבסופו של דבר זה גם יפגע קשות בקשר שביניהם. אשה לא יכולה לשאת הרגשה כזו שהיא משפילה את עצמה עבור בעלה.

אך אם לא מדובר על התבזות, אלא על ויתור על חומרות מסוימות בצניעות, שעיקר האתגר בהן הוא בהרגשה הפנימית; ובוודאי כשמדובר על דברים שביניהם – מצוה לשמוע בקול הבעל, בכל מה שמותר על פי עיקר ההלכה המחויבת.

דיוק בהגדרה "מצילתו מן החטא"

יש שמנסחים זאת בגישה של הקרבה אישית של האשה למען שמירת בעלה: את צריכה לשמוע בקול בעלך בענינים אלה, כי הניסיונות בחוץ רבים וקשים והוא עלול להיכשל, ותפקידך הוא למנוע ממנו ליפול. יש כלות שניגשות בגישה כזו לחיי הנישואין: תפקידי להיות כתובת לפורקן.

זו טעות חמורה לנסח כך את הדברים, ואסור שזאת תהיה ההרגשה. שום אדם אינו צריך להיות כלי לפורקן לזולתו, וקשר בין בעל לאשה לא אמור להתנהל בצורה כזו שהאשה מעמידה את עצמה ככלי לפתרון בעיות.

ההגדרה של "מצילתו מן החטא" אכן מופיעה בגמרא, אך אין לקרוא אותה בצורה פשטנית שכזו. עומק הרעיון הינו, שהקב"ה ברא כח רצון טבעי בין בני זוג, ומוטל על שניהם להשתמש בכח רצון זה כדי להעמיק את הקשר שביניהם. הברית שכרתו בני הזוג מחייבת כל אחד מהם, לא לשמש ככלי לזולתו, אלא לתת מקום לכל רבדי הנפש, בשותפות ובהדדיות, מתוך אהנבה ואחוה ושלום ורעות. זו מהותה של הברית.

כל אשה רוצה שבעלה ירצה בה, ויש לה כלים לגרום לו לרצות. צריך רק לשחרר את החסימה הפנימית שרואה בזה סוג של ירידה רוחנית. זו טעות. יצירת הרצון אצל הבעל אינה ירידה רוחנית אלא מצוה גדולה מאוד, וקיום רצון השם (יעוין במקורות).

בדרך כלל קיים טשטוש רב בכל התחום הזה, וחומרות רבות ומנהגים שונים נתפסים כאילו הם מעיקר הדין, ולא כן הדבר. זו הסיבה שחשוב לפנות לרב, ולהסביר את המצב בכללותו ולא להסתפק בזריקת משפט או שנים. ודי לחכימא.

מכתב שהתקבל בעקבות המאמר:

החלוקה מעולה, ומהנסיון, הדרך הזו היא באמת היחידה שעובדת…

כדאי אולי להוסיף שחשוב מאד מאד שתהיה דמות להתייעץ איתה, מישהי עם ראש גדול ועם ניסיון. ואם הבעל מסכים עם הדעות שלה וסומך עליה זה עוד יותר טוב.

ועוד נקודה: כדאי לשמור את ה"לא" לדברים חשובים באמת. לנסות כמה שיותר לאפשר בכיף וברוחב לב ולא להתנגד או להסס או לפקפק בכל צעד… וכשמגיע משהו שאת לגמרי לא מסכימה איתו – אז ה"לא" מתקבל יותר.

וכל זה יחד עם המון הערכה לחלקים הטובים, ושיהיה אמיתי… לא מזויף. אני רואה שזה נותן הרבה. זה נותן הרגשה "הנה למרות הכל את מחשיבה את הרוחניות שלי…"

כל האמור בפרק זה הוא מורכב ולא קל ליישום. הדברים עדינים, ובמקרים רבים משתנים בין הזוגות והבתים. הצגנו כאן קו כללי, שניתן לקחת ממנו השראה וכיוון לדרך.

וכאן יש להוסיף נקודה חשובה מאוד, שיכולה לסייע כאשר הבעל פונה לכיוונים רוחניים שונים מהכיוונים של האשה: מותר ונחוץ לקבל הטענה רוחנית עצמאית. הזכרנו לעיל בפרק יח את העובדה שכיום יש צורך לפנות זמן למילוי המצברים הרוחניים. הדבר נכון לכל אשה, אבל יכול לסייע רבות במיוחד במקרה שהבעל משתנה. זה עשוי למנוע תסכולים רבים ופיצוצים מיותרים.

כמובן שהטוב ביותר יהיה אם תהיה אפשרות להגיע לשיח משותף גם בנושא הרוחני, אך אם לא מצליחים לעשות זאת, כאשר האשה מוצאת לעצמה מילוי עצמאי – זה משחרר את הלחץ ממערכת היחסים עם בעלה.

סיכום:

כאשר הבעל נמצא בדרגה רוחנית פחותה משל האשה – יש לשים לב להמשיך לכבדו ולהיות נאמנה לו, עם השמירה על הדרגה הרוחנית האישית. אין סתירה בין נאמנות נשית מושלמת לבין שמירה על דרגה רוחנית גבוהה. כמו כן יש להמשיך לשים לב למעלותיו של הבעל ולהעריך אותו עליהן. מלבד זאת יש להתנהל בשימת לב ובשיקול דעת בנוגע לדרישות של הבעל מהאשה, ולזכור שבאופן כללי התורה רוצה שאשה תעצים את הקשר שבינה לבין בעלה על ידי שימוש בכח הטבעי שהטביע בה הקב"ה.

מקורות:

שו"ע אה"ע קט"ו ס"א, סנהדרין עה., מו"ק ח:

המאמר נכתב על ידי הרה"ג ר' יעקב בוצ'קובסקי שליט"א, ראש כולל "דורשי ציון" ור"מ ישיבת "תורת רפאל", מחבר הסדרה הנודעת "בעצתך תנחני".

הסדרה לקוחה מתוך ספריו של המחבר, בהסכמתם הנלהבת של גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א, ובראשם מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל.

להצטרפות לקבלת מאמר שבועי על הפרשה ואקטואליה, ולקבלת החוברת "דרכי ישרים" העוסקת באתגרי התקופה, לחצי כאן >>>

לשמיעת הרצאות לנשים מהרב שליט"א בקול הלשון, לחצי כאן >>>