התחלתי טיפול רגשי לפי כמה חודשים, היה לי מאוד קשה להיפתח בהתחלה, ז"א לקח לי זמן עד שנכנסתי לעניין והתחלתי להתמסר לטיפול… בשבועות האחרונות הייתה יותר פריצה טובה ב"ה
ועכשיו בגלל המלחמה – לא נפגשנו. וזה קשה לי! מאוד! וגם ככה עוד שנייה פסח ואני מטופלת בקטנים…
משהי מזדהה? מה אתן עושות? מדברות עם המטפלת בטל', במייל?
למה את לא הולכת בזמן כזה?
היא לא באזור שלך?
גם לי היה ממש קשה ובשבוע האחרון חזרתי אליה
וגם דרך המייל
ממש נורמלי ותקין שקשה לך
תודה על הלגיטימציה. היא לא באזור שלי…
אני לקחתי ביביסיטר ונסעתי אליה
אני ממשיכה כרגיל
אבל אם לא מתאפשר להגיע פיזית תנסי בזום או משהו כזה, אפילו שזה ממש לא אותו דבר, ממש חבל לעצור
רוב מי שאני מכירה בטיפול (וזה די הרבה נשים) נפגשת עם המטפלת שלה בזום. למה לא ניסיתן? הפסקה ארוכה מטיפול היא לא דבר יעיל…
זום? מרגיש לי כ"כ מרוחק מהחוויה הפרונטלית…
זה מרגיש שונה, וגם אני חששתי מאד לנסות.
אבל חברות המליצו לי, ובדיעבד היה שווה.
יש לזה אפילו את המעלות של זה… משהו במרחק משחרר קצת, אותי לפחות.
והרצף הטיפולי חשוב מאד.
בכל מקרה חושבת ששווה לנסות, אפילו מפגש אחד, מה תפסידי? (זמן, כח, כסף. כן אני יודעת 🙂
מסקרנות ותמימות ובתור לא מטופלת -אני מנסה להבין – את משתפת חברות בטיפולים? זה לא עניין אישי כזה?
זה אישי, אבל חברה טובה למה לא?? כמובן רק מי שרואה טיפול כצורך נורמלי בחיים, ולא כאלה שיסתכלו עליך אחר כך מלמעלה…
תלוי מי החברה,
יש קשרים מאד טובים שמאפשרים ויש חברות שאני יודעת שגם הן מטופלות / חברות שאני יודעת שיקבלו את זה טוב ולא ישפטו.
בגדול הסטיגמה היום מאד ירדה וזה דבר לגיטימי וכמעט טריוויאלי… 🙂
אני משתפת שאני בטיפול, אבל לא משתפת בתוכן הפגישות, זה מידי אישי
זה באמת שונה, אבל עדיין עדיף לגמרי מאשר כלום,
בפרט מישהי שכבר כן היית אצלה במפגש פנים אל פנים.
ומה נחשב להפסקה ארוכה?
אין בזה כללים, זה לפי ההרגשה שלך.
ולפי מה שאת מספרת זה נשמע שזו הפסקה מידי ארוכה.
אם אין לך שום אפשרות ללכת אליה, אני מצטרפת להמלצות על זום,
זה אומנם לא אותו דבר, אבל כפי שאמרו פה, יש בזה דוקא משהו פותח לפעמים, מנסיון.
לדעתי שווה לך לנסות פעם אחת ולראות איך את מרגישה עם זה.
בהצלחה רבה רבה!!
וואו זה באמת קשה, אני ממשיכה כרגיל, אבל כן חושבת שזום עדיף מכלום, ואולי כן תצליחי להגיע?!…
אני אישית עושה בזום בזמנים שאי אפשר לבוא פרונטלית, קרה הרבה בשנתיים האחרונות בגלל המלחמה.
זה לא מלכתחילה אבל עדיף לי ככה כי השמירה על הרצף חשובה לי מאד.
אולי תנסי? אפשר לראות בזה גם יתרונות, אני גיליתי שלפעמים עצם המרחק כנפגשים בזום יכול להקל מאד בהבאה של תכנים מורכבים יותר אל הטיפול…
גם לי זה קשה ההפסקה הזאת ועד שהחלטתי שאני כן ילך אז בדיוק היו אזעקות באמצע הטיפול,
הפסקנו והלכנו לממ"ד,
בדיעבד אני מרגישה שכבר היה עדיף לא ללכת…
אני חוויתי ביטולים של המטפלת בגלל מחלה, ובסוף לימדתי את עצמי לתחום את הטיפול והמפגשים למקום מסוים, ולא להיות תלותית בהם.
בסוף באמת המטפלת הפסיקה פתאומי בגלל "חופשת מחלה" וכאן זה נגמר…
אז לדעת שיש דבר כזה, ולתת יותר ערך לעצמך וליכולת שלך לעזור לעצמך גם בלי המפגשים הספציפיים האלה, עם קצת שכן הגעת אליהם, עם למצוא אנשים אחרים שאותם אפשר לשתף, או לכתוב יומן, או תחביבים שיודעים שעושים טוב.
לפעמים חלק משמעותי ממה שעוזר בטיפול, זה הזמן הזה שאת מקדישה לעצמך, שהקשב הוא רק לך. ואפשר לשים לב לזה ולדאוג לזה גם בלי המטפלת.
תגידו, אתן מסיימות בדיוק אחרי השעה של הפגישה? או שזה בסדר לגלוש כמה דק…
אצלי מסיימים בדיוק, אם אני באמצע משפט היא תתן לי לגמור ולפעמים לה חשוב לסיים באיזה משפט מסכם, אבל לוקח גג עוד דקה…