האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

הפיל הלבן מהרצליה/ לכוון את החרטום מחדש

שבי

תמונה של הספר שמדובר עליו בקטע

חנוך ומלי הם זוג אברכים מבני ברק.

חיים על משכורת של מורה, קצבה של כולל, סדר ראשון, סדר שני, סדר שלישי, קניות בסוף עונה, משנת יוסף (לא, זה לא באמת כתוב בספר 😉), משתדלים לחיות חיים של רוח ואמונה.

הכל טוב ויפה עד שיום אחד הם נהיים הבעלים של… יאכטה.

יאכטה אמיתית עם ים וגלים ושמיים, פסנתר כנף, בריכה ציוד מפנק ומשקפות מהם אפשר לצפות בקורמורנים.

לכאורה – הם מסודרים כלכלית לשארית חייהם – ככה חושבים גם בכולל של חנוך כשמבטלים לו את המלגה, וגם בדינרים שמתחילים להזמין אותו אליהם –

אף אחד לא יודע שבינתיים מהיאכטה יש רק חובות עתק בכיס – ובעיקר בלב.

"הפיל הלבן מהרצליה" – מעמיד במבחן את כל ערכי החיים אחד לאחד:

תורה, משפחה, זוגיות, חברה, אמת, מידות, שלום בבית ובחוץ – 

ויש הפלגה ארוכה, וסערה אדירה עד שכולם יתמקמו בחזרה בסדר המדויק שלהם.

מה יהיה עם האמון המתערער של מלי בחנוך?

האם חנוך יצליח לחיות בשלום עם הטבע האישי שלו?

האם מלי תצליח לקבל את בעלה כמו שהוא?

מה המקום של משפחה מסביב?

ומילה אחת על מה שפחות אהבתי…

הספר (כמו כל ספר…) לא חף מסטראוטיפים, כמו למשל זה שמייצג את האחים של מלי. 

יש בהחלט אנשי עולם שמזלזלים בתלמידי חכמים, אבל פה זה היה קצת מוקצן לטעמי.

אחרי שתקראו, תגידו מה דעתכן, מוזמנות לכתוב פה בתגובות.

והנה מה שיש לתמי גרנות, בעלת משרד הפרסום לומר: 

"את השעה הנוספת תצטרכי לשלם" מודיעה לי תמי כשהיא מורידה אותי ליד הבית. "זה נקרא הוצאות חורגות בשל תקלות התלויות בספינה, כפי המופיע בחוזה בסעיף 39. את החשבונית אשלח לך בהמשך".

ולנערים מהישיבה של הנוער בסיכון: 

"שלומי" מתחיל זה באפודה האפורה והבלורית הבלונדינית, "דיסלקט מאובחן". "נחומי" מציג את עצמו זה שלידו, "היפראקטיבי", מציין בפשטות."רפאל", כך מישהו. "הוא כאן בטעות", מעדכן אותי שלומי. ונחומי ממרפק אותו: "בטוח יש לו איזו שריטה שבגללה הוא כאן. אבל עוד לא גילינו אותה".

למלי: 

"אני מתנצלת, חנוך", אני יודעת שההמשך יישמע גרוע, כל ההמשך. אני מתנצלת שהקשבת. אני מתנצלת שאמרתי בקול את מה שאני חושבת בשקט. אני מתנצלת שהתקפתי אותך בדרך מעורך הדין ושרוקנתי לך את הכח.

ליובל:

"מהיום אני ממלא דלק רק בתחנה עם הכשר"

ולחנוך: 

"לא יודע", אני עונה אמת "באמת שלא. אבל את רואה? חיים. מסתדרים. הכל בסדר. יש לנו דירה שהערך שלה רק עלה בזכות השיפוצים. יש לנו יאכטה. מלי, אני מבקש ממך, תני לי לסדר את העניינים. תהיי רגועה", אני מתחנן. "תסמכי עלי".

אני זה שהתחייבתי לפרנס אותך, לא אומר, אני מוכן לעשות הכל כדי להגן עליך, כולל לצאת לעבוד בסבלות. תני לי לדאוג לך. תפסיקי להיות חזקה על כאילו.

כאן תוכלי לקרוא על הספר באתר של "יפה נוף"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם?

כדורי גלידה

יצירה

קיץ חם! הפעלות ויצירות בפנים >>> פוסט מתעדכן!

רחלי יגל

חלון

יושבת רגע

למי את מחכה בערב?

שבי

ציור של ביצים

על הא ועל דאדא

מציורי ילדים ליצירת אמנות: גלריה מסוג אחר

מרים ליפשיץ

מאכלי בריאות

ממומן

ראיונות

(לא) מחוללת ניסים. הסיפור של שושנה אפלגרד