שלום יקרה,
ארבע דפנות, סכך מלמעלה, כוכב אחד מציץ, רוח חרישית –
מה צריך יותר מזה…
אום נצורה, פדוית טוביה, חבוקה, דבוקה ותמוכה, רצופת אהבה.
נמצאת תחת חיבוק של אור, שמחה ומשפחה –
חֲסוֹת בְּצֵל סֻכָּה / כְּחֹק נְסוּכָה / שִׁבְעָה לְהִסְתּוֹכְכָה.
אבל אז משהו משתבש.
מתברר שיש חור בבגד החדש שקנית,
הלחמניות שאפית נשרפו,
הזמנתם אורחים והם ביטלו.
ובכלל –
סוכות הוא החג שבו רק דופן או בד דק מפריד בינינו לבין העולם כולו.
ואז מתברר שאצל השכנים שרים יפה יותר,
מהסוכה מלמטה עולה ריח תבשילים מהביל לאורך כל היום,
הילדים הנשואים של השכנה מגיעים הרבה יותר מהנשואים שלך,
רק סביב השולחן שלכם יש קולות מריבה,
והתינוק שלך צורח בלי הפסקה,
הסכך של השכנים ירוק הרבה יותר, והדפנות שלהם – יציבות פי כמה.
ואולי את בכלל סוחבת איתך קושי משלך לתוך הסוכה?
אולי את מחכה לשבת עם האיש שלך בסוכה משלך?
בתוך כל האושר הצרוף אנחנו סוחבים איתנו הרבה לתוך הסוכה,
כל מיני קשיים ארעיים יותר ופחות,
ו"שמחת בחגך" – זאת עבודה.
אבל אולי ננסה להרפות, לשבת רגע בסוכה הזאת, לעצום עיניים –
ולהרגיש לרגע – כמו שאנחנו, איך שאנחנו, עם הרוח המצויה, הצל שמרובה לפעמים מהחמה, עם כל חבילות הקש והעצים שלנו –
תחת ארבע דפנות, סכך מלמעלה, כוכב אחד מציץ, רוח חרישית –
כמה שאנחנו –
חבוקות, דבוקות, תמוכות, רצופות אהבה.
בשורות טובות וחג שמח!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן


