את העסק הראשון שלי הקמתי בגיל 16. אלו היו חוגי ציור שהתפתחו לרשת מלאה בת שבעה חוגים למגוון גילאים של ילדות, נערות ואף נשים.
מאז שאני ילדה קטנה אני רואה את העולם בצבעים ולכן בחרתי במשפט המטאפורי הבא:
ניהול עובדים הוא אמנות בפני עצמה, והנעה היא המברשת שמציירת את התמונה המושלמת של הצלחה ארגונית, וצובעת בצבעים שופעים את העשייה בעסק או בארגון.
כל מנהלת שואפת לצוות עובדים עם מוטיבציה גבוהה, יעיל ומסור.
עובדים עם מוטיבציה הם הנכס היקר ביותר של כל ארגון, הם אלה שמניעים את הגלגל ומובילים את החברה קדימה. אבל מהו בדיוק המפתח להנעת עובדים? כיצד ניתן ליצור סביבה עבודה שבה העובדים מרגישים מוערכים, מאתגרים ומסורים?
הנעה אינה רק תלוש שכר
בעבר, ההנחה הרווחת הייתה שכסף הוא המניע העיקרי של העובדים. אך מחקרים רבים הוכיחו כי כסף לבדו אינו מספיק כדי לשמור על מוטיבציה לאורך זמן. עובדים מחפשים משמעות בעבודה שלהם, הם רוצים להרגיש שהם תורמים למשהו גדול יותר מעצמם. הם רוצים להתקדם ולהתפתח בקריירה שלהם, ורוצים להרגיש מוערכים על ידי המנהלים והעמיתים לעבודה.
אז מה כן מניע עובדים?
פירמידת מאסלו – מדברת על הצרכים הבסיסיים שממש חיוניים לעובד – מנוחות טכנית במקום העבודה ועד למימוש בשפיץ הפירמידה.
בואו נרחיב עוד:
קשר וחברה – בעיקר בצוותי נשים – קשר ותקשורת הם אחד הדברים הגורמים להישארות של עובדת במקום העבודה גם כשהשכר או התנאים לא משהו.
חברות מייצרת חוסן בקרב שכירים, ומנהלת שמשכילה ליצור מרחב כזה ולאפשר אינטימיות טובה לעובדים ובעיקר לעובדות, העובדים שלה יגיעו עם עיניים בורקות, כי הם מגיעים לקבוצה תומכת.
לעיתים גם המנהלת זוכה לקרבה כזו, אך מושג של בדידות בצמרת קיים תמיד, ונדבר עליו בהמשך בעז"ה.
מה עוד?
הכרה והערכה: כל אחד אוהב להרגיש מוערך על עבודתו. מילים טובות, תודה, ופרסום הצלחות יכולים לעשות פלאים. היכולת של מנהלת להחמיא, לתת משוב ולהעצים היא יכולת מולדת, אבל הבשורה הטובה היא שהיא גם נרכשת.
היה לי עובד שבכל פעם אחרי משוב חיובי היה ניגש ומבקש העלאת שכר. הוא אכן היה מצוין, אך היה מתיש להחמיא לו. לבסוף, שיקפנו לו את העניין, וביקשנו ממש שיפסיק את הריטואל הזה, ויאפשר לנו להחמיא לו בכנות בלי לחץ מצידו. וזה הפך למעין בדיחה פנימית במשרד , עד שהפכנו את זה לסלוגן דו משמעי – לצוות בינו לבין עצמו ולנו המנהלים מול העובדים:
מחמאה לא עולה כסף, אבל שווה מספיק בשביל להשקיע!
אוטונומיה: מתן אפשרות לעובדים לקבל החלטות עצמאיות בתחום עבודתם, מעלה את תחושת השליטה והאחריות שלהם. אפקט פיגמליון מדבר על נבואה המגשימה את עצמה.
מתברר שבהנעת עובדים, כשאנחנו סומכים על העובד, אומרים לו ומשדרים לו שהוא ראש גדול, הוא עשוי לקחת אחריות בס"ד ולהשביע רצון.
איך עושים את זה בלי להתאכזב?
על המנהלת להגדיר נהלים ברורים ובעיקר יעדים מאד מפורטים תוך שהיא מציינת, שאת הדרך היא מאפשרת לעובדת לבצע בעצמה ולפי מחשבתה.
ולאמא המנהיגה שבבית:
קצת קשה לצפות שדברי ייעשו, לסמוך, לתת אמון ולהתאכזב בסוף.
כמה פעמים אמרתי לילד בבוקר: אני יוצאת וסומכת עליך שכשאני חוזרת, אתה לבוש ומאורגן?
וכשחזרתי אחרי סבב בין החדרים, הילדון עדיין התחפר לו תחת השמיכה בחיוך קונדסי ומפונק?
גם כאן, כמו בניהול צוות. יש להגדיר למה אני מצפה, ולציין נתונים –
כמו את השעה כרגע, ואת השעה בה אנחנו מצפים שהכל יהיה.
אבל את הדרך בה יבחר להתלבש לא נפרט ולא נדריך מתוך אמון שהוא יודע איך ומה הוא צריך לעשות.
ובעיקר נעצים את מה שכן עשה!
בהצלחה!
גיטי ויספלד היא יועצת ארגונית, מנחת קבוצות, ומנהלת 'מחלף' לפיתוח ארגוני לארגונים וחברות.
למידע על הקורס הייחודי להנחיית קבוצות כאן
תגובה אחת
פוסט מקסים גיטי!
אהבתי את האנלוגיה עם הצבעים והחיבור של האומנות להנעת עובדים
לכל מנהל צבע אחר וסגנון שונה וגם כך לכל עובד וכמוצאים ומחברים את חלקי הפאזל אז נוצרת התמונה השלמה