שלום לכולן,
הבכורה שלי בת 11 – ילדה מוכשרת ומסופקת,
אבל לאחרונה גילינו איכשהו שהיא קונה לעצמה בלי רשות.
עד כמה שידוע לי – הפיתוי הוא דווקא בצ'יפס קנוי.
אציין שאנחנו הורים שנותנים ומאפשרים לילדים, ויש לנו תקשורת בריאה ופתוחה,
לכן הוכיתי בהלם כשנודע לי….
אשמח לדעת מה לעשות, ומה לא לעשות?
תודה,
נעמי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
49 Responses
היא קונה מהכסף שלה או שלך,
נראה לי שצריך להבין מהיכן נובע הצורך, ולהסביר לה שאתם לא מרשים,
לפעמים לא מספיק ברור לילדה שההורים לא מרשים או שהיא מעדיפה להבין שאפשר וצריך להסביר לה ברור.
מאוד מסכימה עם דבי!! ילדים אוהבים גבולות ברורים. אנחנו לפעמים שוכחים ללמד אותם מה מותר ומה אסור, מרוב שברור לנו…
לא הבנתי
קונה?
מכספה הפרטי או מכסף שהיא לוקחת ממך?
כעיקרון, אם היא קונה את אותו הדבר. הייתי מתחילה לקנות לה את זה כל יום, אולי אפילו פעמיים ביום
תוך שבוע – שבועיים זה פשוט ימאס לה לחלוטין 🙂
כתבו על הנושא הזה כמה פעמים במדור הזה.
אם זכור לי נכון, בשני הפעמים הקודמות ששאלו היה מדובר בילדים באותו גיל (11) אבל בנים.
האמהות האחרות קראו לזה "גנבה".
כך שזה ממש מרגש לקרוא את השאלה כשהמילה "גניבה" לא רשומה.
אני חושבת שרבות ורבים חשבו שהתופעה נורמלית לגמרי ביחוד באזור הגיל הזה
שבה הם מתחילים להרגיש עצמאים וגדולים, ויכולים "לקנות", הם מסתובבים הרבה יותר סביב וליד דברים שהם מאוד רוצים ומגרים אותם כשאין מבוגר לצידם.
והם עדין ילדים.
מן הסתם בגיל הבגרות היא תוכל לקנות כשתרגיש צורך באופן מושכל ומותר,
עכשיו היא נמצאת במצב ביניים…………
אני חושבת שאם זאת לא בעיה שצובעת עוד מקומות בחיים שלה,
ואם זה לא כבד לכם על הכיס,
הייתי מתעלמת וזה היה עובר לבד…..
תודה למגיבות!
היא קונה מהכסף שלנו.
אני שולחת אותה עם כסף / כרטיס אשראי – לקניות שאני צריכה, והיא מנצלת את ההזדמנות.
ברור לה שאנחנו לא מסכימים – היא נורא הסמיקה כששאלתי אותה אם היא קנתה לבד, ושוב מצאתי אותה קונה אח"כ.
הדבר הראשון שבבקשה אל תעשי –
אל תפסיקי לשלוח אותה לקניות ואל תשדרי לה שהפסקת לסמוך עליה!
אם היא הסמיקה כנראה שיש לה יסורי מצפון משל עצמה…
בסופו של דבר, היא יוצאת לקניות וכביכול בוגרת, אבל יש במכולת כל כך הרבה פיתויים, אפילו כאישה בוגרת אני הרבה פעמים מוסיפה לקניה איזה שוקולד, אז לילדה זה באמת קשה
מבחינתה – הרי הקניה עולה הרבה יותר מהחטיף, אז מה זה כבר להוסיף אותו…
ערך לכסף עוד אין בגיל הזה ולמעשה אין עד שמתחילים לעבוד…
אם היא לא לוקחת מחוץ לפעמים האלו – אולי באמת כדאי לשקול להגיד לה באופן רשמי כשהיא יוצאת בשליחותך "בגלל שאת עוזרת לי אני מרשה לך לקנות משהו טעים לעצמך עד סכום X"
זה יתן לה את האפשרות לספק את החשק, וילמד אותה לבדוק מה נכנס לתוך הסכום המוגבל
(אמא אמרה 5 שקל, מה עדיף – שתי חמצוצים או במבה קטנה?)
אני חושבת שאם היא מספיק גדולה מבחינתכם בשביל ללכת לבד עם האשראי לקניות, היא מספיק גדולה בשביל לקנות לעצמה משהו בזמן שהיא מבצעת את המשימה הזאת. אתם יכולים להגביל בסכום ו/או בתדירות.
לתת לה דמי כיס עבור ביצוע המשימה.
אתם צריכים להחליט- היא "רק ילדה" ואסור לה להשתמש באשראי על דעת עצמה ולקנות, או שהיא ילדה אחראית שאתם סומכים עליה ללכת לבד לקניות עם האשראי. אי אפשר גם וגם
למדו אותה מה זה לקנות אחראי.
אם פתחת איתה את זה אולי כדאי להמשיך ולומר ששמת לב
ואת מבינה שהיא מאד אוהבת לקנות ולכן את תאפשרי לה בסיכום מוקדם בינכם
והייתי ממליצה לך לתת לה כמה פעמים לקנות מלכתחילה
אם אמרת לה שאת לא מרשה לקנות בלי רשות, ואמרת את זה ברור ורציני והבהרת לה את המשמעות של מה זה "לקיחה בלי רשות". ומה המשמעות של זה? זה בדיוק ניקרא "לא תגנוב"- כן, זה הדבר הזה שכתוב בעשרת הדיברות.
ואמרת את זה לא עם רגשות אשמה ולא עם הסברים מפולפלים שמשדרים לה שאת לא שלמה עם עצמך.
והיא בכ"ז עוד פעם קנתה היא צריכה לשאת בתוצאה של המעשה הזה.
שימו לב, תוצאה ולא עונש (חס וחלילה חס ושלום… עונש זו מילה גסה…)
מה התוצאה של לקיחה בלי רשות????
אולי לשלם את מה שקנתה מכספה אולי היא תצטרך להמנע ממשהו נעים וכו' וכו' (לפי שיקול דעת של ההורים).
מעלה עוד נקודה… ומקוה ממש ממש שהיא תתברר כמוטעית לגמרי
אם אאת אומרת שמודבר בהורים מאפשרים וכו'… והתקשורת טובה.
כדאי לבדוק אם היא קונה את זה לעצמה או שהיא מנסה לקנות בזה חברה מסוימת…
או יותר גרוע שחברה מסוימת מחייבת אותה להביא לה וכו'…
ידוע על הרבה מקרים כאלה , תנסן לברר הייטב מה הנקודה.
ואם זה סתם עבור עצמה , אני הייתי מציבה גבול בצורה מאוד מאוד ברורה!!!
וסליחה אבל ממש לא נראה לי לקנות לה בלי סוף… זה סוג של פרס (עד שיימאס לה)
על התנהגות שאת לא רוצה לחזק ! וכשימאס לה מה?! היא תעבור לממתק הבא…. 🙂
בהצלחה והרבה נחת!
מגיבה גם ללאה וגם ל- ל':
ממש לא מסכימה…..
אין מה להתיחס לילדה בת 11 באופן של חיזוק חיובי\ שלילי סיבה ותוצאה וכו' (לי זה עושה תחושה של התיחסות לחיית מחמד…)
היא כבר בוגרת, היכולת המטאקוגניטיבית קיימת,
עובדה- היא הסמיקה כשדיברו איתה. היא רוצה להיות טובה, היא יודעת שזה לא בסדר והיא נפלה בזה.
7 יפול צדיק וקם. היא בשלב ובגיל של תחילת ההתמודדות וניהול עצמי. רק צריך לעזור לה לא להיבהל, רק להתמודד נכון.
באופן של סיבה ותוצאה בגיל הזה מהר מאוד אפשר לאבד את הקשר ואת היכולת לעזור לה לפתח מיומנויות רגשיות אמיתיות ומידות טובות באמת.
לא קרה שום דבר נורא! היא ממש לא גנבה! היא לא עמדה בפיתוי, כמו שקורה לרבות וטובות מאיתנו כשאנחנו יוצאות לקניות.
(אוי ואבוי אם כשאחזור הביתה מקניות בעלי יאמר לי שיש תוצאות ברורות לזה שלא עמדתי בפיתוי…. לא "עונש" כמובן, רק תוצאה…… להימנע ממשהו נעים וכו'…….
לתפיסתי ילדים בני 11 הם בני אדם ממש כמונו, וראויים ליחס דומה)
מסכימה מאוד עם רות ונדי!!!!!
נראה לי כגישה יעילה שנותנת כלים להמשך הדרך…..
והילדה תבין ש: צריך לעצור ולחשוב, זה שווה. אני יכולה לשמור על גבולות וכללים. לא נורא אם טעיתי. מעריכים אותי, אני אחראית, אבא ואמא רוצים בטובתי.
זה מה שחשוב באמת. הצ'יפס הוא לא מה שחשוב.
ילד צריך הכלה,
אבל חייב להיות גבולות,
אסור להשתמש ולקחת כסף שלא שלך, נקודה!!
יש צורך צריך למצוא לו פתרון, לא בצורה של גזלה.
ולאמא מותר לקנות לעצמה מה שהיא רוצה (אם זה מותרות אז רק בעלה מרשה לה !!) וילדה לא!!
אולי שיחה פרטית אחת על אחת להבין מההסיפור שלה מצד אחד ומצד שני להבהיר שאתם לא מוכנים לקבל את זה ולטובתה כדאי לה לפתח בעצמה משמעת עצמית.
לי זה לא נשמע כמו בעיה רצינית אלא משהו שיעבור בסופו של דבר בלי להשאיר עקבות (מלבד בזבוז כסף מעצבן)
אני מציעה שתדברי איתה בגובה העיניים ואף אפילו תעשי איתה "הסכם סודי" שמתי שהיא רוצה היא צריכה לבקש רשות ממך קודם(כיוון שהיא לא מצליחה להתאפק למרות שאמרתם לה לא לקנות).
היא תראה שלא מונעים ממנה ולאט לאט זה יפסיק בעז"ה.
להלחם מול זה רק יגביר את התופעה(גם אם לא תאמרו לה שמדובר בגנבה,היא ילדה מספיק גדולה כדי לגרום לעצמה מצפון ולפעמים זה מייאש את הילד).
זה מה שההורים שלי עשו וזה עבד אצל אחד האחים בבית.
אני חושבת שני דברים דבר ראשון אולי כדאי לתת לה כסף כדמי כיס או כסף שהיא מרוויחה מביביסיטר וכו' כדאי שתקנה לעצמה מה שהיא רוצה או דבר שני לדבר איתה יפה דוגרי להגיד לה שיותר לא תוכל לערוך קניות כי היא קונה דברים נוספים מעבר למה שהיא צריכה וללא רשות אבל לקנות מה שבא לה מכסף שלא שלה זה נקרא גניבה להסביר לה שאולי עכשיו היא קונה רק דברים קטנים אבל יכול להיות שהיא תרצה פתאום לקנות דברים אחרים יותר יקרים ולכן כרגע אתם מונעים ממנה לבצע קניות ובכלל לתת לילדה בגיל כזה אשראי זאת פרצה קוראת "לגנב" אם אתם נותנים לה כסף מזומן אז בטח לא תמיד נשאר לה כסף למה שהיא רוצה או שאת העודף היא מנכסת לעצמה ולגבי העודף כדאי להגיד לה שאתם רוצים שתביא הביתה את כל הקבלות של הקניות שערכה כדאי שתראו לאן בדיוק הלך הכסף.
אולי היא קונה צ'יפס גם כסוג של ניחום? אולי היא מחפשת פיצוי מסוים תבדקו את זה.
ד' ישמור!
רק לא לומר ככה לילד!!! מה זה החוסר אמון הזה?
ככה בדיוק מגדלים ילד שלא מאמין בעצמו ומימלא ימשיך ח"ו לגנוב!
ילד חייב לשמוע את האמון של ההורים שלו בו, וגם אם נפל הם מאמינים בו שהוא לא רוצה את זה והיה לו קשה קצת, כמו לכולנו… ובעז"ה בפעם הבאה הוא יתגבר!
מנסיון אישי, אל תדברי איתה יותר כלום בעניין!! אמרת לה פעם אחת, היא יודעת שאת יכולה לתפוס אותה על זה, היא מתביישת בזה, כמו שאמרת, זהו! להפסיק להתייחס ויעבור בעז"ה. ודווקא כן להמשיך לשלוח אותה לקניות ולא לספור את העודף בשום אופן! להאמין בה לגמרי! זה הדרך לתת לה כח להתגבר עכשיו ובעתיד. אם תתפסי אותה עכשיו על חם או תבקשי את העודף ותספרי אולי תצליחי למגר את התופעה כעת אבל זה נזק לשנים ארוכות!!
רק דבר אחד הייתי בודקת, שאין מישהו שסוחט אותה ולכן היא קונה, אבל בד"כ זה יתבטא בעוד דברים, ולכן אם אין דבר נוסף שמעלה שאלות והקשר איתה זורם באופן כללי לא הייתי חושבת בכיוון הזה.
ובבקשה!!!! לא להשפיל בשום אופן!!!! לא משנה באיזה סכום מדובר!!!!
אם היא מסמיקה זה סימן שלא נעים לה והיא מודעת היטב לכך שזה אסור לה.
אז למה לא לשאול אותה בפשטות ובלי לכעוס – למה היא עושה את זה? היא ילדה גדולה ובוגרת.
מהתשובה שלה כבר תדעי מה לעשות, אני מאמינה… (עם שלל העצות כאן).
נראה לי הכי פשוט זה לבקש ממנה להביא קבלה עם הקניה,
כי את רוצה לראות כמה עלה / שהחזירו לה עודף כמו שצריך וכו,
ברגע שהכל רשום, והיא יודעת שגם מה שהיא קונה רשום שם, זה יוכל לעזור לה לא לקנות דברים שלא אמרת,
כמובן לשלב את שלל העיצות של לתת לה מידי פעם, והגביל בסכום, ולשאול אותה בזמן רגוע מה הסיפור,
בהצלחה!
לא נעים לי לכתוב את זה כאן,
אבל אם יעזור לך- שווה לי…
כותבת כי אני גם הייתי כזו, בדיוק לפני תקופה פתחתי את זה מול אמא שלי…
כל החברות שלי היו קונות ארטיקים בחזור מבית הספר, זוכרת את עצמי ילדה בכיתה ו', ז'
יום אחרי יום לא מצליחה לעמוד בפיתוי…
ידעתי שאמא שלי לא תמיד מרשה (זה היה די על בסיס יומיומי), ידעתי שצריך לבקש רשות
ופשוט לא הצלחתי להתאפק, הייתי ילדה נורמלית לחלוטין, (עד היום ב"ה 🙂
את שואלת אותי, לא נראה לי כל ה-15 חברות שאלו רשות לפני כן….
אבל זה קרה, וגם אני הסמקתי נוראות והתחמקתי כששאלו אותי למה השפתיים שלי כחולות ואיפה העודף..
ההורים שלי היו הכי מפרגנים בעולם, הכי בריאים ולא היה חסר לי כלום…
את שואלת אותי, תני לה, זה יעבור… גם ככה היא אכולה מנקיפות מצפון שלא יעברו עוד הרבה זמן…
אפשר אולי להגביל בסכום לשבוע… אולי משהו אחר
רק רוצה לומר שזה לא אומר שום דבר עלייך, ולא עליה,
לא בטוח בכלל שחסר לה משהו, לא פיזית ולא נפשית…
מקווה שעזרתי
אבאלה
מה זה הפחד הזה מול הילדים???
ככה כן מותר לדבר וככה חלילה לכנות ואל תעשו ואל תדברו…..
למה אסור לדבר ברור לילד ולהזכיר את הגבולות בבית שלנו? מה הבעיה להעניש
לא הגזמתם? עוד מעט הילדים יקימו פורום איך לחנך אותכם
אין כאן שום פחד מול הילדים! יש פחד מלטעות טעות ענקית בחינוך שלהם שיכולה להביא להשלכות ארוכות טווח…!!
ילד שלא מאמינים בו, שתפסו אותו על חם והוא נורא התבייש, ילד שאמרו לו שהוא לא יכול ללכת לקניות כי הוא גונב (או בצורה דיפלומטית יותר, לא מסוגל להתגבר ולוקח כסף בלי רשות) החינוך שלו ב-ס-כ-נ-ה! כן, ממש בסכנה!!
מדובר פה על תופעה הכי נפוצה אולי בקרב ילדים כאשר 99% מהם (אם נהגו איתם נכון) לא נשארו גנבים ולא בכיוון אפילו.
נכון שצריך לשים גבולות ברורים, אבל בסיפור פה הגבולות ברורים, הילדה יודעת שהיא עושה מעשה לא נכון, תנו לה את הזמן שלה לגדול, תאמינו בה ובכוחות שלה להתגבר מול פיתויים, ולעולם לעולם אל תביישו אותה כשהיא נופלת, הפוך תחזקו אותה ותשבחו אותה כמה היא גיבורה (בעניינים אחרים). ובעז"ה זה יעבור כמו אצל כולם.
למה את קוראת לזה פחד?
הכי קל זה לאמר בקול את הגבולות הברורים, להעניש.
כמו שאמרה ל', זה ממש חסר עניין, כי את הגבולות היא מכירה.
ואם תענישי- מה תרוויחי? שההתנהגות תיפסק? ואז?
היא תהיה טובה יותר בגלל זה? היא תחשוב יותר לפני שתשתמש בכסף של אחרים?
(או תחשוב טוב יותר איך כדאי וצריך להסתיר טעויות ונפילות……… איך לקנות ארטיק לבן במקום כחול:)).
אם הכסף זה מה שחשוב לך – תענישי ותעצרי בכח.
אם הילדה היא מה שחשוב לך – תחשבי טוב טוב איך כדאי להתנהל,
כי העסק שקוראים לו ילדים הוא מורכב יותר מ"לשים גבולות ולהעניש".
להיפך- הענשה ונתינת גבול חזק (שכבר קיים) לדעתי נובעת מהפחד.
שהילדה שלי " גנבת", או כמו שכתבה אחרת: עכשיו זה ציפס מחר משהו גדול יותר……
אני חושבת שאפשר לחלק ל3 את התגובות:
1.את הפשרניות והמרחמות …תני לה זה יעבור {הלו היא צריכה חינוך!!}{
2.את הקשות….תענישי…תחנכי… {לא לשכוח היא ילדה שעוזרת בקניות היא אחראית ובוגרת מספיק לא צריך לשבור אותה}
3.ואת האמצע .שמאמינות בילדה ונותנות לה מקום.{מאמינות גם באמא שמכירה את הילדה}
ואני אומרת לך: אל תשאלי אותנו .אנחנו יודעות מידע חצוי ! לכי ! תתייעצי אם מקצוען בחינוך ילדים .
תפרטי את המקרה תשאלי כמו שצריך .
זה גיל מאד מסוכן לטעויות.
בעלי הניסיון הם הטובים פה!
בהצלחה
נשמח לקבל עידכון מה אמרו לך לעשות:}
הגיע הזמן שמישהו יגיד את האמת
והאמת הכואבת היא שבציבורים שאימצו שיטות חינוך חדשים ומערביים שכוללים פחד מהילדים(תקראו לזה איך שבא לכם זה נשאר פחד מהילד) והתייחסות בוגרת וסמכותית מדי
ושכל ילד קטן יודע שאם אבא נתן לו סתירה הוא מוכן ומזומן להגיש תביעה במשטרה
בציבורים האלה כמעט אין בית אשר אין בה נושר
ולעומתם בקהילות שנשארו עם החינוך האותנטי שאבא מחנך איך שחינכו אותו בלי פחד מהילד ומהסובבים העיניים שלכם יכול רק לצאת מקנאה על הנחת
נכון שיש נשירה בכל מקום אבל ההבדל בין המגזרים הוא ברמה שא"א להשוות בכלל.
ולעממיות שביננו שלא מספיק הבינו אני יכולה לנקוב בשמות של הציבורים אל אף שרציתי להימנע מכך מפני כבוד הבריות
אז אולי רק אולי הגיע הזמן שתפיקו מוסכמת לפי הנתונים בשטח במקום לצטט מיתוסים ושיטות פופולריות וחלולות שלא מוכיחות את עצמם
וואו, קשה לקרוא אותך…
באיזה בית אגב את גדלת? והאם הילדות שלך עברה חלק?
מסוקרנת : )
ההאשמה שכתבת כאן היא עובדתית לא נכונה, רוצה שנרד לנתונים ספציפיים? איזה אחוזי נשירה יש בשכונות הכי סגורות ובערים החרדיות הכי סגורות? כמו שיש באזורים פתוחים, מכירה את הנתונים.
ממליצה לך לקרוא את הספר "אהל יעקב ולאה" של המשגיח הצדיק הרב משה חיים שלנגר שליט"א בו הוא מדבר על הסוגיה של עונש. כמה שחשוב לשים גבולות, שתהיה יראה מסוימת, מרחק וכו' – זה ברור, אף אחד לא חולק על זה,
אבל בד בבד לדעת שכל ענישה יוצרת מרחק, ואת המרחק הזה חשוב לתקן מיד.
ספר חובה אגב לכל הורה ומחנך.
לא משנה שסטינו מהנושא לגמרי, במקרה הזה שילד מתבייש במעשה שלו (כמו שהאמא כתבה שהילדה הסמיקה וכו')
אין שום טעם להעניש, הפוך, צריך לתת לילד כלים להתגבר על הקושי.
וואי, ירושלמית איך שזה לצערינו הרב כל כך לא חד משמעי
הלוואי שהיה אפשר לבא ולומר: תעשו כך וכך ולא תהיה אצלכם נשירה
כמה בנאלי זה לכתוב את הדברים הבאים-
אבל כנראה שגם כאן, כמו בכל דבר צריך את דרך האמצע…
כי בבתים שהחינוך נוקשה מדי, והסטירות עפו (סליחה על הביטוי…) המצב של הילדים שבגרו לא מרנין בכלל (מכירה מקרוב לצערי)
נכון שהם לא העזו לעשות דברים שאסור, ונשארו חרדים
אבל זה לא עוזר שהילד עצמו נשאר במסגרת,
יותר משנה מה קורה איתו בפנים ואיך הוא היום מחנך את הילדים שלו…
אם הבנתי נכון אז לדעתך עדיף שהילד יהיה מאושר ולאו דווקא שומר תורה ומצוות מאשר שיהיה אכול וילך בדרך התורה?
אז לדעתי אין אף ילד שהתפשרו על החינוך שלו ומתישהו הוא נפלט מהמסגרת והוא מאושר
אכן האמת לא תמיד נעימה לאוזן
למה לעבור לפסים אישיים?
אבל אם כבר אז גדלתי בבית עם חינוך לא מתפשר וכולם ב"ה הקימו בתים שמחים וחרדים לדבר ה'
אם הבנתי נכון אז לדעתך עדיף שהילד יהיה מאושר ולאו דווקא שומר תורה ומצוות מאשר שיהיה אכול וילך בדרך התורה?
אז לדעתי אין אף ילד שהתפשרו על החינוך שלו ומתישהו הוא נפלט מהמסגרת והוא מאושר
הבנת אותה לא נכון לדעתי,
היא כתבה:
אבל זה לא עוזר שהילד עצמו נשאר במסגרת,
יותר משנה מה קורה איתו בפנים ואיך הוא היום מחנך את הילדים שלו…
המטרה שלנו היא לא רק שהילד ישמור מצוות, אלא איך הוא יעשה זאת
אתן לא רק עוזרות לי אלא גם מרתקות אותי לדיון שלכן!
תודה רבה לכן! ותודה לשבי על במה!
מרים אני מאוד מקווה שאת מבינה שכשהמציאות זועקת קצת מגוחך להאמין לסטטיסטיקות ונתונים
ירושלמית חמודה
מסקרן אותי מאוד מאיפה את שואבת את הנתונים שלך?
איך בדיוק את בטוחה כ"כ בדעתך שכל הנושרים באים מבית "מתפשר בחינוך", לשיטתך
והאם את באמת מכירה את כל הנושרים?
גם מאוד מעניין אותי, למה את קוראת נשירה –
למי שלובש חולצה צבעונית, או גם למי שנראה חרדי אבל מבפנים או שונה את מה שלימדו אותו?
באופן כללי, אני אני חושבת, שאם את הגאון החחידה בדור, והצלחת לעלות על השיטה היחידה שמונעת ב100% נשירה, את צריכה דחוף להתחיל לפרסם אותה על במות. לפי דברייך ברגע שכולם יבינו את זה – אנשים פשוט יפסיקו לחטוא, יטבל היצר הרע באופן סופי, לא?
אני מקווה שהבנת אותי…
ירושלמית יקרה,
אכן לא הבנת אותי.
לא התכוונתי כלל שעדיף שיהיה מאושר ולא ישמור מצוות, וגם לא חושבת שיש דבר כזה
התכוונתי שאולי בבית נוקשה כזה, הילדים גדלים בתוך מסגרת, ולא נושרים,
אבל גדלים עם חסכים רבים, חוסר חיבור, וחוסר רצון אמיתי להיות חלק מהחברה הזו
והתוצאה העגומה היא- שהבעיות צצות בדור הבא,
זה מחלחל לילדים, ולאט לאט, הנשירה פשוט עוברת דור אחד קדימה. אז מה עשינו?
מסכימה עם הרבה דברים נכונים שנכתבו כאן ומבינה שמי שראתה בהם פחד מהילדים, לגמרי בטעות!! כנראה יש בתוכה פחד. אולי לא הילדים? אולי מההורים? כי הפחידו? כי הענישו במקום שלא היה צריך? כי הסטירות עפו? (מצטרפת להתנצלות על ההתבטאות. זה בשביל שאהיה מובנת שאין כאן 'חושך שבטו..' למי שרוצה לענות במאמר הזה).
ומי קבע ששם לא נשרו?
להיפך, שמעתי ממישהו שנשאר דתי בקושי שהגיע הגיל והם התחילו להרים כסא על אבא שנתן סטירה. זו התוצאה האמיתית ולא 'בתים חרדים ומאושרים' שמי שקבע שהם אכן מאושרים? ישבת שם בליבם פנימה? מבעד לדלת של אחרים את כן יודעת משהו? יש אפשרות בכלל לדעת משהו? על חיבור אמיתי לה'? על קיום מצוות מתוך אהבה?
בכל אופן, מצטרפת בחום לכל האימהות החכמות שהציעו לא להשפיל, לא למהר להעניש, לחשוב רגע לפני… ולא ישר 'להיכנס' בילדה שלא בטוח שעשתה פשע כזה חמור כמו שנשמע מכל מי שנבהלת אין התחלנו לפחד מהילדים? או מדויק יותר: בטח לא עשתה פשע חמור. טעתה, מעדה. זה כן. בואו נעזור לה לקום. ובכבוד.
מאחלת לכולן שנראה רק נחת יהודית מכולם
מחילה…
אבל זה כל-כך כל-כך צר וילדותי להכליל…ועוד לפי שכונות…
באופן אישי אנימגיעה ממשפחה מאד מאד שמורה.!!ההורים מקפידים על כל.!!האבא אדם מאד סמכותי.!
ולצערי יש לנו שני נושרים…
משפחה נוספת שאני מכירה מקרוב זה אנשים נחמדים ומאפשרים שבעיני כילדה היה הכי כיף בעולם…!!וגם אצלם יש שלושה נושרים..
מתכון לחינוך ילדים??????אין דבר כזה!!!!!
צער מטורף שההורים עוברים..!!!
לא הגיוני להחליט שבבתים מסוימים ובשכונות מסוימות אין נשירה…
אני מטפלת רגשית.
עובדת מול בחורות שהגיעו למקומות נוראיים.!!!!!
עם הבחורים הכי שמורים מקרית ספר ומבני ברק.!!!!מקרים אמיתיים..
זו פשוט צרת הדור..וחוץ מדמעות ותפילות של ההורים….
לא מכירה מישהו שיכול לומר שהוא הצליח במאה אחוז..
סליחה.
אני חונכתי בבית לא מתפשר בכלל, שמרני.
עם שיטות חינוך יהודיות אוטנטיות,
וכולנו ב"ה הקמנו בתים של יראי ה'.
וזה לא כלל סטירות כלל וכלל!!!!
כמעט בלי ענישה……
ואני ספיציפית בררתי אצל אחי האם היו מקרים של קניה בלי רשות
והיו, לא מעט, אלא אצל כמה וכמה מהאחים,
וזה טופל בסבלנות ובהבנה, ועם מעט העלמות עין והרבה עבודה משותפת,
כמו כל בעיה אחרת שצצה עם הילדים.
מי קבע איזו שיטה מערבית ואיזו שיטה היא מ"בית אבא"?
אולי זה תלוי מי היה האבא?
מכירה לא מעט סיפורים על גדולי הדור שבניהם סיפרו שאביהם מעולם לא הרים יד,
וחינך בסבלנות ובהבנה.
ירושלמית יקרה!
בואי תקשיבי לסיפור האישי שלי שמעורב בהרבה דמעות וכאב!
לא "סטטיסטיקות ונתונים" אלא סיפור אישי מהחיים
הייתי בחורה מצוינת, מבוקשת בשידוכים רדפו אחרי הבחורים הכי טובים
התחתנתי עם בחור מצוין ומופלג מהשורה הראשונה
כולם גמרו עליו את ההלל
גם המשפחה היא מצוינת!! חשובה! מיינסטרים שבמיינסטרים פשוט שלמות!!
מיד אחרי החתונה הכול התפרק
הבחור המצוין לא קם לכולל, איחר, לפעמים לא התפלל, הסתובב כל היום סביב עצמו בלי לעשות כלום
בכיתי, התחננתי, דמעתי
עד ששמעתי את כל הסיפור
הוא מגי מבית שההורים לא מפחדים מהילדים!!
הם מציבים גבולות!! מענישים בעת הצורך (צורך של מי??)
בקיצור בית שמור עם חינוך אותנטי כמו פעם
אני אפילו לא יכולה להגיד שעפו שם סטירות ממש לא!!!
לא הייתה אלימות סתם כך! רק לשם חינוך!
והשפלת ילדים גם כן רק לצורך חינוך וחוסר אמון גם רק לצורך חינוך!!!!!!
כמו פעם!! כמו אבותינו!!
חינוך אותנטי!
כל חייו רק חיכה בעלי להשתחרר מהעול הזה שנקרא "החינוך האותנטי של אבא שלי"
כיום לאחר כמה וכמה שנים, הרבה כאב לב, שמעות, עזרה מקצועית
בעלי בנ"א שמאוד מחובר לעצמו ולמה שהוא עושה!
עובד את השם באמת ומקיים את המצוות מתוך חיבור אמיתי (זה נס!!!!!)
אבל לא! הוא לא האברך הכי חשוב בקהילה
הוא עובד, הוא מקל בדברים שאבותינו לא הקלו
וזה כואב לי נוראות!!!!! שורף!
אבל אני מודה לה' שהוא נמצא כאן כי הרבה במצבו היו ברעים לפני שנה וחצי (כן! אני לא מגזימה!!)
חכמים היזהרו בדבריכם
קיבלנו פקדונות! נשמות! כמה צריך להיזהר לא לקלקל אותם
האם אנחנו מפחדים מהילדים? לא!!
אנחנו מפחדים מיום הדין!!
אנחנו מתייחסות באחריות וברצינות למשימה שניתנה לנו
לגדלם את הילדים שלנו לתורה למצוות ולמעש"ט
ירושלמית, אשמח לתגובתך!!!!!!!!!
וואווווו……………
כמה עצוב וקשה לקרוא………
אין אף נושר או ילד שלא מתנהג טוב והוא לוקח את האשמה עליו. כי בשביל זה יש הורים.מלמדים.מורות
ברור שאנחנו כהורים צריכים לעשות את כל ההשתדלות לחנך טוב אבל אתם כאנשים בוגרים צריכים להבין שלכל ניסיון קיבלתם את הכוחות להתמודד ואין הדבר תלוי אלא בי
ובמקום להאשים אחרים במצב העגום שלכם(שלא יביא אותכם רחוק) קחו אחריות!
כמה לא טעיתי כשתיארתי לעצמי שההודעה תצרום לכם (וזה עוד יותר מוכיח שכתבתי על נקודה כואבת וקיימת)
וכמה צפוי היה לי שתלכו לחפש את המירמור והחטאים בלבבות המחונכים שגדלו ותרוצו איך לא לחמול על הנושרים ששומרים תורה ומצוות בלב וכמו תמיד הם בעצם החרדים האמיתיים😉
מה שכן הפתיע אותי זה הפירוש שנתתן למילה חינוך בלתי מתפשר(סטירות שעפו מתח כעס וכו')וזה עוד יותר מחדד את העיוות שיש לכם שכביכול יש רק שתי אופציות:חינוך בלתי מתפשר-סטירות כעס עלבונות. חינוך מתפשר-להעלים עין מילד שגונב.
אז תשמעו סיפור איך אבא שלי בזמנו טיפל בגניבה(כמה שזה מילה לא מפונפמת אבל אם התורה קוראת לזה ככה זה מנסתם השם לפעולה הזאת)
אח שלי היה אז בערך בגיל 8 (בהחלט גיל חינוך שהאבא נענש על החטאים של הילד היות שהוא חייה לחנכו
ויש לעשות שאלת רב אם מותר להבליג)
בקיצר הילד חזר הביתה עם רובה צעצוע שלקח בלי לשלם מהחנות אבא שלי הסתגר איתו בסלון והוציא ספרי מוסר ואם ים אהבה סיפר לו על הגודל של הכובש את יצרו כמה הוא גיבור אמיתי דווקא כשקשה לו
ולאחר מכן הוא החדיר בו יראת שמים ויראת חטא על ידי סיפורי גבורה של גיבורי אומתנו שהעדיפו לסבול מחרפת רעב ולא להנות מכסף לא טהור ועל האבות ששמרו על נקיון כפם
לאחר זמן מה יצאו מהסלון לעבר החנות להשיב את המשחק ילד נבוך אך בטוח שאבא דואג להווה ולעתיד שלו באמת
ואבא רגוע ובטוח שהוא חינך בדרך התורה הזכה והברורה שכל הטובות שבעולם כלולים בה(ולא נגרר אחרי שיטות טיפול שמחליפות את עצמן חדשים לבקרים)
וראו פלא הילד נשאר שלם ובריא בנפשו ונשמתו
אגב לא ידעתי מה אבא שלי דיבר עם אח שלי בסלון עד לא מזמן היה לי שיחה עם אח שלי והוא סיפר לי וציין בפני שהשיחה רוויית האהבה הטבעית והאכפתיות האמיתית מלווים אותו עד היום
זה היה שיטת החינוך של פעם וככה אני רוצה לחנך הלאה
אם לכזאת צורת חינוך התכוונת, תסתכלי בבקשה אחרי איזו התכתבות רשמת את התגובה הראשונה שלך…
זה בדיוק מה שכולן רשמו פה, לא היה פחד מהילדים, כן היה רצון לחנך אותם, ובצורה טובה שתועיל.
כך שכל מי שפירשה אותך לא נכון לדעתך, עשתה זאת רק, ורק בגלל שהיא ראתה תגובה מתנגדת למה שנכתב קודם והאופציה הנוספת שהיא ראתה מלבד לשבת ולדבר עם הילדה, לבדוק אם יש משהו מאחורי זה, להבהיר את הגבולות וכו'
זה נזיפות, לגרום לה להבין שהיא גנבת, סטירות וכו'
וזה קרה באשמתך! שימי לב שכמעט אף אחת לא חשבה להעלים עין מהבעיה.. לתשומת ליבך
הוספה קטנה:
איפה בדיוק ראית "חמלה על הנושרים ששומרים תורה ומצוות בלב וכמו תמיד הם בעצם החרדים האמיתיים😉"
ירושלמית
שימי לב שהתגובה שלך הגיעה אחרי הפולמוס לגבי ענישה ולגבי השפלה
כך שלפי דברייך משתמע שהדרך הנכונה היא כן ענישה ואפילו השפלה
אך למעשה אביך לא נהג כך
אז מהי דרך החינוך מבית אבא??
שימי לב איפה ראית השפלה?זאת הבעיה שחינוך לא מתפשר מתפרש אצלך להשפלה ואני בטוחה שאם אח שלי היה מתנגד הוא היה נענש
לא רוצה לצטט פה מנשים שכתבו כל מיני דברים, אבל להבהיר לילד שהוא גנב, לזה אני קוראת השפלה! חד משמעית!
הוא מבין את זה לבד…
ולשבת ולדבר איתו, כמו שהציעו כאן הרבה נשים (לפני ההערה שלך) זאת תגובה מכבדת, שרואה אותו כצלם אנוש
ומכיוון שאנחנו הופקדנו על חינוכו, ננסה לחנך אותו, כדי שלא יקרה שוב! אבל לחנך!
לא להזכיר לו אפילו את המילה גניבה, ההשפלה שהיא כתבה לא הגיעה מהסיפור שאת סיפרת אלא ממה שהיה קודם לכן.
תדפדפי למעלה, תקראי ואז אולי תביני איך ההערה שלך היתה נשמעת…
אז כמו מה שקורה הרבה פעמים, העיתוי של התגובה של ירושלמית, היה מעט בעייתי… (לאחר כל הפולמוס למעלה)
וכולנו חושבות אותו דבר: לא להתעלם ולחכות שיעבור לבד וכן להתייחס בצורה מכובדת ומכבדת לילד/ה, לברר איתו/ה להסביר וכו'
המפתח הנכון לדיון מובן: להסביר למה התכוונו.. 🙂
העיקר שהרווחנו דיון😉…