שלום לכולן,
אני נשואה קצת יותר משנה, ובעלי התחיל ללכת לכולל ערב.
העניין הוא שממש קשה לי להישאר בזמן הזה לבד,
הבית שקט וכך גם כל האזור,
ופשוט משעמםםם… וגם לא נעים : ))
יש לכן רעיונות איך למלא את הזמן
ולא להרגיש את הבדידות?
תודה,
ברכי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
21 Responses
וואו כ"כ מזכירה לי את עצמי לפני 6 שנים (נשואה 7 שנים).
קודם כל, כל הכבוד לך, תעריכי את עצמך על כל ערב שאת שולחת אותו ללמוד ותדעי שהזכויות שלך עצומות והשפע (רוחני וגשמי) שתקבלו בעקבות כך שווה את הכל!
זה באמת קשה המעבר הזה לערב ריק בלעדיו.
במהלך השנים הבית בעז"ה יתמלא ילדים ומטבע הדברים תהיה גם המוווון עבודה וכבר לא יהיה לך משעמם. את לא תשימי לב שהזמן עובר והוא כבר יגיע.
אבל עכשיו זה באמת קושי ואני מציעה לך למצוא לעצמך יציאה לפחות פעמיים בשבוע לחוג/ הרצאה/ הליכה עם חברה או אחות, לא חסר…
לפעמים מתעצלים אבל שווה להתאמץ וכן לצאת כי אח"כ חוזרים עם אנרגיות.
ותנצלי את הזמן הזה שאת יכולה לצאת בלי לדאוג לבייביסיטר 😊
בנוסף, את יכולה בזמן הזה להכין ארוחת צהריים למחר, לאפות עוגות- מאד ממלא ונותן סיפוק.
בהצלחה והמון כח!
שולחת לך הערכה וחיזוק!
את מקיימת עכשיו בפועל ממש את "ממתינות לבעליהן שיחזרו מבית המדרש",
מניחה יסודות איתנים לבית של תורה,
וזה החלק שלך בתורה!
ידוע שעל מצוה שמקיימים בצער מקבלים פי מאה שכר מעל מצוה שמקיימים בלי צער.
שמעתי בעבר (לא זוכרת כרגע בשם מי, אולי הרב דסלר) שכאשר אדם בוחר לקיים מצוה מתוך קושי,
ואחר כך, כבר מתרגל ולא קשה לו, הוא עדיין ממשיך לקבל שכר כאילו קיים אותה בקושי,
כי זו היתה הבחירה הראשונה שלו ובזה הוא הראה שהוא מוכן להתאמץ בשביל המצוה, אפילו כשקשה לו.
תזכרי שהקושי יחלוף בעז"ה,
אי"ה עוד יגיעו ימים שתחכי שכבר יהיה לך קצת זמן שקט לעצמך 🙂
ועדיין תמשיכי לקבל שכר פי מאה!
שווה, לא?
ולעצות פרקטיות – זורקת לך כמה רעיונות:
תחפשי תחביב שאת יכולה לפתח, כמו: ציור, נגינה, אפיה, כתיבה וכדו' ותשקיעי בו.
אולי תמצאי עבודה צדדית שאת יכולה לעשות בשעות האלו?
יש לך חברות/קרובות משפחה בסטטוס שלך שאת יכולה לצאת איתן או לדבר איתן בטלפון בשעות אלו?
מדהים!
את יכולה גם לעשות משהו שאת אוהבת ואם את עובדת במשך היום אולי אין לך זמן לזה ואם גדלת במשפחה ברוכה אולי בכלל את לא מכירה מציאות של זמן פנוי וממילא לא חשבת לבד לעשות דברים שאת אוהבת. אולי לקרוא? יש לך ספרייה באיזור שלך? אולי לעשות עבודות יצירה שיש היום המון היצע גם למי שאינה מומחית בתחום. ככה תעשי לך תמונות יפות לבית נניח… תנצלי את הזמן הזה. באמת. מהר מאוד מאחלת לך שהבית יתמלא ולא תספיקי בערב כל מה שאת רוצה.
ותעריכי את עצמך מאוד על זה שאת נותנת לבעלך לצאת ללמוד בשעה שקשה לך. יש לך זכויות עצומות ושכר עצום ולפום צערא אגרא.
השיעור בין 10 בערך ל12:30-1:00 מידי שבוע
זה שעות שכבר לא שייך לצאת
וכל הבעלים כבר חזרו.. ככה שאין עם מי לפטפט אפילו..
יש רעיונות?
אין לך חברות רווקות?
למה שלא תנסי לפתוח איזה עסק צדדי
שיכניס לך כמה שקלים ויתן לך מטרה וכח וכיף?
ממה שאני מכירה..
שיעמום נמצא במח…
יש לך תחום שמעניין אותך?
שיכול בעתיד לייצר לך הכנסה נוספת?
אולי עיצוב ברים/פרחים/פרלינים/פטיפורים/עוגה/גרפיקה/צלמת וכו'?
הרבה יותר קשה לעשות את זה כשיש ילדים והוצאות בלתי פוסקות…….
אולי ללכת לקורס ציור?(אני לא יודעת מהיכן את,אבל בבית המורה בב"ב יש הרבה כאלה שנרשמות לכל מה שקשור לאומנות בשביל סתם הנאה ולצאת עם ציור שמן בהנחית מורה או איזה צריבה על עץ וכד')
יש היום הרבה השתלמויות/ קורסים מקוונים
יכול להיות פתרון למי שפחות מתאים לה לצאת מהבית ובכל אופן מעונינת להתפתח באיזהשהוא תחום
מחזיקה לך אצבעות! זה באמת לא קל!!
יש היום אינסוף אפשרויות להאזנה בשעות הפנאי,
חדשות, פודקאסטים, קווים יעודיים לנשים ועוד ועוד
תקני אוזניה טובה, תבחרי קווים שאת מתחברת אליהם ותתחילי להאזין…
מעביר את הזמן, מעניין, מוסיף המון ידע.
תוך כדי את יכולה לעשות כל מה שאת צריכה בבית…
חברותא טלפונית מתאים לך?
אפשר באיילת השחר או סתם עם חברה או קרובת משפחה
שלמדתי בסמינר חשבתי שמסירות נפש לתורה היתה רק בדורות עברו,
כשבעלי התחיל ללכת לכולל ערב הבנתי שגם בימינו יש מסירות נפש לתורה.
דבר ראשון, השמחה איתו שיחזור תהיה כל כך גדולה…
דבר שני, אולי יש איזו שכנה צעירה באיזור שמתחבטת באותה בעיה ותוכלו לעיתים לבלות ביחד?
וגם תשאירי במכוון עבודות בית לזמן הזה וכך יעבור במהירות.
יש כאלה שתחושת החוסר נעימות היא יותר בחורף, הרוחות, הגשם והאוירה. בקיץ הרבה יותר נעים.
בהצלחה
זה כ"כ נכון וחשוב
ודווקא לכן צריך לזכור שאנחנו שואפים לבנות בניין של שנים
ואם ההתמסרות הזו באה על חשבון הקשר של הבית לתורה והשמחה שלך בלימוד שלו
אולי לטווח הארוך יצא שכרנו בהפסדנו..
לא תמיד למסור את הנפש זה טוב ומה שד' רוצה ממנו
מסכימה עם מה שכתבה אברכית נוספת.
ברור וברור שאנחנו מוסרות את הנפש על לימוד תורה.
אבל בשביל שבית יהיה בית של תורה הוא צריך קודם כל להיות בית.
ובשביל שבעל יהיה בעל תלמיד חכם הוא צריך להיות קודם כל בעל.
ולכן באמת צריך לבדוק שזה לא בא על חשבון הקשר שלכם והאיכות שלו…
נכון מאד.
כדאי לבדוק באמת מה את מרגישה ולנסות לחשוב על פתרונות נוספים.
שום דבר לא מובן מאליו ויכול להיות שאם תחשבו שוב תמצאו פתרונות שיותר מתאימים לבית שלכם.
למשל- כולל נץ למי שמתאים לו… (איכות חיים השעות האלו של הבוקר)
לימוד בבית ולא בחוץ(אצלנו זה ככה שנים)
ועוד רעיונות.
ממש מבינה אותך
נראה לי שכתבו פה על הכל
כדאי לך מאוד שיהי לך סדר יום
זה ישפיע גם על הלימוד שלו כשידע שאת מרוצה בזמן הזה
תצליחי!
שולחת לך בעיקר הזדהות (כי את העצות נתנו אלה שלפניי). אני נשואה הרבה יותר משנה… ויש לי גם עבודות בית ותעסוקה, ועדיין יש לי תחושה שיש יצר הרע מיוחד לזמן של כולל ערב… אולי כי בבוקר זה יותר טבעי שכולם יוצאים ובערב זו הרגשה לפעמים שזה על חשבון הזמן שלנו… אז מכאן שלוחה הערכה לכל מי שזה מובן לה מאליו (לי לקח הרבה זמן להתרגל לזה) ובואו לא נשכח שזה "צרות של עשירים"… בהרבה הערכה לנותנת הכוח!
חברות רווקות הכי אוהבות את השעות האלו
מנסיון 🙂
קודם כל – את צדיקה מאוד!!!
והקב"ה רואה כל קושי – ולפי זה – השכר!!
מכירה את המצב, מזדהה מאוד,
אני יכולה לשתף איך זה היה אצלי – אולי מישהי תוכל לקחת מזה קצת טיפים…
יתכן שלא כל מה שעשיתי נכון לכל אחת – זה מה שהיה נכון לי…
לי בהתחלה הרגיש – יש לי זמן, עכשיו אני חייבת לסדר, לנקות, להכין אוכל,
אבל… הרגיש לי לא טוב, לא יודעת,
הרגשתי כאילו אני חייבת כזה,
הוא רק יוצא – וקדימה, לעבודה…
רציתי לשבת ולנוח, לדבר בטלפון…
וזה מה שעשיתי,
ידעתי אם ההתחלה של היציאות שלו בערבים תהיה לי בהרגשה לא טובה,
אח"כ יהיה לי יותר קשה,
אז פשוט כשהוא היה יוצא – הייתי קוראת, מדברת עם חברות
(עניין השעות לא היה בעייתי כמו זו שכתבה שזה בשעות מאוחרות…)
לפעמים מקפלת קצת כביסה (אני נהנית מזה😜) אבל – לא הייתי שוטפת כלים (אני לא אוהבת את זה🤫)
לאט לאט, זה הרגיש לי כל כך טוב, באמת…
כאילו זה מכניס אותי לשגרה כזאת,
ארוחת ערב, משכיבה את מי שצריך – ואז, אני נחה, נרגעת,
ב 23:00, כשהוא חוזר , יש לי יותר כוח…
ועכשיו – ב"ה, אני כבר יותר פעילה בזמן הזה,
לא עובדת כמו סוס עבודה , ממש לא-
אבל כן יכולה להכין אוכל למחר, עוגיות, עוגות, כביסות,
ועדיין – מדברת הרבה עם חברות בטלפון, ספרים (מנוי בספריה – מאסט אצלי…)
ושומעת כל מיני קווים..
בהצלחה בהכל והרבה סיעתא דישמיא!!!!
סתם טיפים – לשים שירים, או רגיל או באוזניות, שלא תרגישי מידי את השקט…
תודה, יקרות
דבר ראשון והכי חשוב מהכול – חיזקתן אותי…
משום מה לא הסתכלתי על זה מעולם בצורה כ"כ מיוחדת,
שאני עוזרת לו ללמוד וכל שניה זו זכות…
ואתן חידדתן את זה ונתתן לי הרבה כוח!
תודה גם על כל העצות המקסימות,
ושפיניתן מזמנכן להגיב ולהשתתף…
יהי רצון שתמיד נזכה לחלק שלנו בתורה שלהם מתוך שמחה…
מעריכה מאוד את כולכן! (ובזכותכן – גם את עצמי:))
וואו אומנם הגיבו פה הכל…
אבל הייתי חייבת לעצור ולכתוב לך שאני פשוט אוהבת אותך אפילו שאין לי מושג מי את…איזה כנות לומר שקשה גם אם כולםםםםםםם עושים את זה…
זה באמת לפעמים קשה אני נשואה 4 שנים ויש לי ב"ה 2 ילדים שכמובן הולכים לישון מוקדם ולפעמים אני מכינה אוכל או סתם גריפקה במחשב מהצד…נושאי למידה לעבודה למחר וכו' ועדין לפעמים קצת קשה…
אני זוכרת שבהתחלה שבעלי שאל אותי אם זה בסדר אמרתי לא שלא והוא לא הלך…ועם הזמן אמרתי לו שפעם בשבוע ואז פעמיים…היום זה כבר כמעט כל השבוע אבל שוב זה היה תהליך והיום זה כיף לי…ואם בלי לצאת או סתם לא מרגישה הכי כיף שילך אז מבקשת שישאר והוא נשאר סך הכל בעל רוצה שלאשתו יהיה טוב…רק צריך לכוון אותו ולומר לו מה טוב לך ברגע הזה…
אשריך! ואם עוד יום אחד קשה לך…בבקשה ממך תבקשי ברגעים האלה את כל העולם…זה עובד מנסיון!
פול הצלחה