את הסוד של מי גילית השנה בפורים?

​שלום יקרה,

[את מאלו שכבר הדפיסו טבלאות מאורגנות של כל המדפים בבית ומי מנקה מתי ואיך, או שאת מאלו שהתחילו כבר להתייאש מאיך משתלטים על הכל… (כולנו איפשהו על הרצף, וכולנו נעות בין הקצוות )

בין כך ובין כך, אל תפלי. אל תפלי לבור הזה של מעבר חד מפורים לפסח. תני לעצמך לפחות יום של הרגעה והתאפסות מחודשת.

לא רק הגוף צריך את שעות השינה החסרות, ואת החזרה לאיזון של אוכל שפוי, לא רק הבית צריך איפוס מחדש אחרי הררי הבלגן הלא נגמר של תחפושות-אריזות-ציורים-יצירות ושאר סממני הפורים, גם הנפש שלנו צריכה רגע לחשב מסלול מחדש.

רגע אחד לעשות ספירת מלאי פנימית, לבדוק מה היה לנו, מה שמענו, מה דיברנו, מה ראינו, את מי פגשנו, ובעיקר מה למדנו, מה קיבלנו, מה כדאי לסנן ולזרוק, ומה לאמץ בחום ולקחת איתנו הלאה.

פורים זה אמנם יום-יומיים, אבל הוא גם בליל עמוס של חיים ושפע מכל הצורות והצבעים, שצריך איזה רגע של עיבוד פנימי, לפני הסוס השוטף של כיבוש היעד העצום של הפקת הפסח.

והנה כמה תובנות שעלו לי, מוזמנות לשתף גם, העליתי את הפוסט לפה, שתפו למטה מה קיבלתן אתן.

1. אחרי המון שנים של קריאות מגילה לנשים, הייתי השנה בקריאת מגילה רגילה. אמנם מזורזת יותר, אבל בכל זאת לא רק קריאה לנשים.

האמת, הייתי בהלם מעוצמת השאון ב"המן", בדרך כלל בקריאות מגילה נשיות יש כמה דפיקות מנומסות על השולחן, ופה… מחו את המן, כמו שצריך!

זה היה מפתיע, עוצמת המחאה. דווקא בדור שבו עסוקים כל היום במחאות ענק ברחובות, בעידן שבו הפגנות זה חלק מהשגרה היומיומית שלנו, היה מדהים לראות איך אפשר להעביר מחאה של 2,400 שנה, בצורה יהודית מאד פשוטה ועוצמתית.

בלי לשרוף דגלים, בלי מגאפונים רבי עוצמה, בלי לחסום כבישים, בלי שלטים בחלונות: פשוט זעקה מתפרצת של קבוצות אנשים שמתאספות שנה אחרי שנה למחות אויב שלהם מלפני למעלה משנות אלפיים, והם מעבירים את המחאה בעוצמה שקטה לדור הבא. ככה מוחים את הרע. 

2. את ההתבוננות הבאה שמעתי מסיון רהב מאיר. סיון אמרה שהיום כשאתה שואל מישהו מה הכתובת שלו, אתה מתכוון בדרך כלל לכתובת המייל. ופתאום פורים גורם לנו לברר מה הכתובת הפיזית. עיר, רחוב, דירה. ואתה שולח ומקבל משהו פיזי: עוגה/משקה/מאכל, ולא רק מלל בתוספת אימוג'ים לקישוט. איזה עוצמה יש בדבר הזה! דווקא בדור שעובר כמעט כולו לשיח דיגיטלי, איזה מדהים שלפחות פעם בשנה חייבים לדפוק על הדלת, להיזכר שלבן אדם ההוא יש בית, קיתון משלו, לשלוח ולקבל משהו פיזי – כמה פשוט, כמה לא מובן מאליו.

3. לכל אחד יש סוד. בפורים מגלים את הסודות. פתאום אתה שומע את הקול של כל מיני אנשים שכל השנה לא שומעים מספיק את הקול שלהם, או שפתאום אתה שומע אותם בזווית שלא הכרת. פתאום אתה שומע את הסיפור שיש לכל אחד, פתאום אתה מגלה שלכל אחד יש אמירה, מחשבה, עולם פנימי משלו. 

שנצליח לשמוע את הקול הזה כל השנה, לא רק בפורים.

שתהיה התאוששות נעימה, ונחיתה מוצלחת לשגרת ערב פסח : )

בשורות טובות!
​שבי

—

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.

רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.

עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן.