שלום לכולן,
לא יודעת אם זה מתאים לכאן ובכל זאת פורקת….
אני חמישה חודשים אחרי לידה שלישית, תודה להשם. אוהבת את האוצרות שלי הכי בעולם ובכל זאת קשה לי מאד מאד. חזרתי לעבודה לפני שבועיים, ואני מוצאת את עצמי כל היום מתלוננת וממורמרת שקשה לי עם הילדים. אני עייפה ועצבנית, הבית מבולגן כמו שאף פעם הוא לא היה. אני לא מצליחה להגיע לכלום חוץ מלטפל בילדים, ולא טוב לי עם זה.
(אין לי עזרה של אמא ולא של חמות, בייביסיטר עוד לא מצאתי משהי טובה, באזור שלי בייביסטיריות לא נפוצות בכלל…)
בעלי עוזר המון, אבל אם הוא יוצא בערב אני פשוט לא מסתדרת לבד – לקלח, להאכיל, להרדים וכו', זה נראה לכן נורמלי?
אני רוצה לצאת ממעגל המרמור הזה, לחיות חיים שמחים, ליהנות מהילדים ולא לחכות שרק ילכו לישון ויהיה פה קצת שקט….
תודה,
דבורי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
35 Responses
קצת סבלנות והכל יסתדר! באחריות!
אני כל פעם לפני הלידה בטוחה שאח"כ אכנס לדיכאון… אבל החיים יותר חזקים מהכל!
חשוב שתפרגני לעצמך כל ערב, מיד אחרי ההשכבה, לפני הכל, 5 דקות לשבת במרפסת/ עם עלון כל שהוא וכו'
ורק אח"כ לחזור למטלות, זה מרענן את המוח והלב והנפש ו ונותן המון כח להמשך!
אל תדאגי, תוך חודש תכנסי לשגרה נורמלית והכל יהיה יותר קל!!!
שבועיים אחרי חזרה לעבודה, זה נורמלי מאוד מאוד!!
לי לוקח בערך חודש , חודש וחצי להתאושש נפשית ופיזית מהחזרה לעבודה.
הרבה יותר קשה לי מאשר אחרי לידה!
(ואני מתכוננת לכך כמו לפני לידה.. אוכל במקפיא.. כל הקניות והסידורים הצפויים וכו וכו..)
לאט לאט הגוף מתרגל לאינטנסיביות הזאת, וגם מתרגלים לחיות עם הגעגוע לקטנצ'יק/ית….
לקלח ולהרדים ילדים עם תינוק קטן ברקע – זה באמת בלתי אפשרי לפעמים!!
תנסי להקל עליך במה שאת כן יכולה. (אולי לנסות שבהשכבה כן יהיה ואם יוצא בשעת ההשכבה, לקלח אותם לפני שיוצא ולוודא שארוחת הערב מוכנה ונשאר "רק" להאכיל ולהשכיב..)
אולי לחזור לתקופה קצרה חצי שעה קודם מהעבודה ולנוח צהריים..
וגם להכיל את עצמך.. את הבלאגן הזמני… ולדעת שבע"ה התינוק קצת יגדל, יהיה לו בע"ה יותר סדר יום, הוא ידרוש פחות ויהיה לך קל יותר…
דבורי גיבורה!
מצדיעה לך! את נורמלית לגמרי! הרבה עוברות מה שאת עוברת עכשיו. לאט לאט זה יהיה קל יותר. ההמלצות שלי: תראי את הספר של הרבנית ניישטאדט "כתר מלוכה" שנותן המון כח, תקפידי ממש על העלאת הברזל והתעמלות ותזונה בריאה.
אני זוכרת את עצמי אחרי לידה שניה עם שתי תינוקות צרחנים מתחת שנה ורבע בלי עזרה ובלי אפשרות כלכלית לקחת עזרה. אחרי לידה לא פשוטה עם PPH וברזל ברצפה הייתי על סף אי שפיות הבית בקושי תפקד. יש לי דמעות בעיניים להיזכר בחודשיים ההם.
לאט לאט יצאתי מזה קראתי את הספר של הרבנית ניישטאדט "כתר מלוכה" שנתן לי הרבה כח התחלתי עבודה חדשה יותר קלה ומשכורת כמעט כפולה.
לקראת הלידה הבאה שהיתה שנה וארבע חודשים אחרי(!) השקעתי מאד בחיזוק המאגרים ישנתי מוקדם מוקדם מאד אכלתי בריא והתפללתי המון שיהיה לי כח. אחרי הלידה למרות שטכני היה יותר צפוף ועמוס מאחרי לידה קודמת ראיתי בחוש כמה כוחות פיזיים משפיעים על המצב רוח והיכולת לראות דברים בטוב. כל הזמן לבקש כח והצלחה מבורא עולם לגדל את הילדים שלו
הרבה כוחות!
ברוכה הבאה למועדון ה"אחרי לידה שלישית"
זה קורה כשיש ילדים פתאום יותר ממספר הידיים
ופתאום מרגישים איבוד שליטה על החיים, אי אפשר כבר להחליט ולקבוע מה עומד לקרות בדקות הקרובות
וצריך שוב ושוב להפעיל שיקול דעת של: אז מה קודם? על מה לוותר? מי קודם? מי יכול לחכות?
זה מגביר סטרס………………
מנחמת אותך שעוד מעט זה יהיה קל יותר, זה רק עניין של הרגל. אצלי זה גם קרה אחרי לידה שלישית.
יותר ילדים= יותר בלאגן= השלמה= שלווה נפשית= הנאה מהעקשן.
ממליצה מאוד להזמין ילדה באזור גיל 8-12 לבלות איתך בשעות הצהריים או הערב המאוחרות, לקלח בכיף, לתת ארוחת ערב מוקדמת. הילדות בדר"כ מאוד אוהבות לעזור והרבה פעמים אמהות שמחות לתעסוקה לבנותיהן.
עוד דבר: תמצאי חברה ל"צרה", תקלחו יחד בשעה מוקדמת, תבלו עם הילדים את השעתיים של הצהריים, ביחד תמיד יותר קל.
וואו,
ילד שלישי זה משבר,
תדעי לך אצל כולן זה כמעט קורה
זוכרת איך בעלי בא יום אחד בתרועה הביתה שחבר סיפר לו שכמעט תמיד אחרי הילד השלישי מגיע משבר וזה נורמלי לחלוטין – עד אז לא ידענו איך לאכול את הקריסה
ילד ראשון זה חיים חדשים , ילד שני מאתגר שיש 2 ילדים, שלישי זה משבר
אח"כ בע"ה כל ילד שבא מתווסף לבית שכבר קיבל צורה קבועה
תנסי להפחית לך דברים שלא חייבים, (נורמות שהיו מתאימות לפעם, וחבל להשקיע בהם היום) לנסות לאכול טוב ולעשות משהו שאת אוהבת – אפילו שקשה להכניס
תקפידי ללכת לישון מוקדם – גם אם הבית לא מסודר
ותקחי נשימה עמוקה ותדעי שזה עובר ב"ה זה נורמלי, קשה ומאתגר אך זה תקופה שחולפת
וואווו תקשיבי- כל מילה פנינה:)
ברצינות, זה לגמרי מתאר אותי ועוד מלא נשים שנמצאות בסיטואציה הזו.
אז דבר ראשון- זה הכי נורמלי בעולם,
כשיש לך 3 קטנטנים אין אופציה לעשות כמעט כלוםםםםם
וזה מתסכל מאד, את מרגישה שכל היום רצת ועשית ואת מותשת וגמורה,
אבל בתכלס- לא עשית "כלום" והבית נראה בהתאם
מה שמנחם זה שאלו תקופות שעוברות,
באיזשהו שלב, בדרך כלל די מהר, פתאום החיים כן נרגעים ונכנסים לשליטה,
והבית נכנס לאיזשהו מסלול תקין ושמח ב"ה.(עד התקופה הלחוצה הבאה.. רק בשמחות!)
אז חשוב לזכור שאת לא בלופ הזה לנצח,
ובינתיים- מותר, חשוב ורצוי לקטר, עדיף עם חיוך ובהודיה כמובן 🙂
זה משחרר אנרגיות שליליות, ואם צוחקים על המצב עם חברה שנמצאת באותה סירה- אז גם מכניס חיוביות
והמלצה שלי- לשחרררר
לא נורא שהבית בלאגן, לא נורא שיש הר כביסות ואין מקלחות כל יום
זה תקופה וזה נורמלי וזה יעבור.
המון כח והמון נחת!!
רק חיבוק.
אין לי עצה…….
עוד נקודה חשובה,
כל ילד שנולד ומצטרף למשפחה יוצר תזוזות וסדר יום חדש וצריך להתרגל לזה,
ב"ה העומס נהיה יותר גדול ולכן צריך לעשות חשיבה מחודשת של סדרי עדיפויות ול-ש-ח-ר-ר!!
את חמישה חודשים אחרי לידה, שבועיים אחרי חזרה לעבודה, אל תצפי מעצמך להיות סופרוומן!!
לאט לאט הדברים יסתדרו, ההורמונים גם ירגעו קצת ותחזרי לכוחות שלך, בכלל לא פשוט היום להיות אמא עובדת, למרות שזה נראה נורמלי, זה דורש המון!!
קשה מאד להסתגל לחזרה לעבודה, שבועיים זה כלוםםם.
המון כוחות, זה זמני ועובר!
דבורי המהממת,
מה שאת כותבת על זה, זה לגמרי עבודת חיים.
להצליח לשמוח ולחיות חיים שמחים בתוך הכאוס הזה דורש המון עבודה של להכיר בחשיבות של זה, לרצות את זה, להאמין בזה, ולהמשיך להאמין גם כשזה כל כך לא קל. המון עבודה של להפוך את עיקר ומשמעות החיים לטיפול בבית, בבעל ובילדים ולהפוך את כל השאר כמעט לטפל.
לוותר על חלומות ותפיסות של שניםםםם כמו שבת נועדה למנוחה (היום כל השבוע אני "נחה" ובחמישי – שבת נקרעת)
במיוחד בדור שלנו שיש כל כך הרבה דעות קרייסירטיות ואמירות של מתי תגשימי את עצמך וכו שכל כך מחלישות לפעמים
שלא לדבר על כל אלו שמתערבות לך בילודה הצפופה, כולל ההורים:(
זכיתי ב"ה ל-5 ילדים כשהגדולה בת 5.5 בלעה"ר ושרק נזכה לעוד מתנות כאלו מתוקות
אני רק יכולה להגיד לך שאחרי כל לידה אני עובדת משבר קל, סוג של משהו נפשי, קורה גם הרבה אחרי החזרה לעבודה, של קריסה, חוסר יכולת, לא מסוגל להמשיך כך וכו וכל פעם אני מסתכלת בהשתאות איך ד' עוזר ונותן כוחות לצאת משם ולהמשיך הלאה.
אני גם גרה רחוקה מכל המשפחה שלי, וקשה פה עם בייביסטריות אחרי צהריים, במיוחד שאין שום בייביסיטר שמסכימה לשמור על 4 קטנטנים – שוב ביומיום ב"ה שורדת ואחרי לידות משתאה כל פעם מהכוחות שמקבלים לעבור את התקופה הזאת ולהמשיך הלאה.
התקופה של אחרי הלידה והתקופה של אחרי החזרה לעבודה זה באמת תקופות מאוד מאוד מאוד לא קלות
ותדעי עד כמה זה מיוחד ולא רגיל שאת עוד יוצאת לעבוד ומפרנסת!! אולי המון נשים עושות את זה, אבל זה ממש לא אומר שזה קל או שגרתי.
1. בקשר לעזרה המבוקשת, אם קשה להשיג באזור שלך בייביסיטריות, אולי יש לך אופציה להשיג עוזרת לפעם-פעמיים בשבוע, שלפחות לא יהיה לך כזה עול מלנקות ולסדר את הבית
2. יש תקופות כאלו שהם רק תקופות של שרידה, להוריד ציפיות לסדר וניקיון וארוחות מבושלות מושקעות – הכול הכי בסיסי שיש. בתקופות כאלו תביני ותכילי את עצמך שזה בסדר גם אם תעזרי בדברים שהם לא בשגרה, אולי לקנות את כל השבת, אולי לדלל קצת את כמות האמבטיות השבועיות לילדים, תחשבי מה הכי קשה לך ולוקח ממך כוחות וזמן ותנסי לראות איך את יכולה להקל על עצמך בזה
3. אישית ואולי זה לא המקום לומר את זה, בתקופות כאלו אני נעזרת המון המון בבעלי, גם על חשבון הכולל כשצריך, משתדלת מאוד שזה לא יהיה סתם, אבל אם אני מרגישה שהוא יצא עכשיו ואני כולי יתמרמר מבפנים כל הזמן אז אולי זה כן נכון שתבקשי ממנו להישאר, אולי לעשות שיחה על המצב ולהסביר לו שעכשו זמנית אם זה בסדר שיצא קצת יותר מאוחר או יישאר 2-3 בערבים בבית
שוב, אני לא רוצה להגיד את זה בצורה גורפת ממש, אבל שתדעי שאותי זה מציל בתקופות האלו בתור שאין לי שום עזרה אחרת וזה באמת לא הגיוני אחרי לידה, כשכל שעתיים מניקים שעה שלמה, וגם להשתלט על כל מה שקורה מסביב.
4. זה מאוד נורמלי שאחרי יום שלם שאת יוצאת לעבודה ובלי שניה לנשום חוזרת הביתה ונופלת לילדים ולבית את רק כבר רוצה להשכיב אותם בלילה ושיהיה שקט, אבל בזמן שאת כן איתם תנסי לנצל להנות, לשים מוזיקה, לרקוד איתם, לעשות התעמלות קלה, דברים כיפיים שמכניסים שמחה וכח הביתה, בזמנים שאת איתם.
וברור שבלילה כבר רוצים רק לראות את כולם במיטות ושקטטטט
5. בתקופות כאלו אני המון פעמים קורסת עם הילדים למיטה ב 7 בערב ואחר כך קמה לארגן ולסדר קצת, תרשי לעצמך לישון ולנוח כמה שמתאפשר, אל תשכחי שאת עדיין אחרי לידה והגוף שלך חלש
מזל טוב והרבה כוח
אם את לוקחת הורמונים – תדעי שזה יכול להשפיע מאד על מצב רוח, וכדאי לבדוק סוגים אחרים\אופציות אחרות.
אואי תודה רבה לכל המגיבות
באתם לי בטוב ממש
אני שבועיים לפני החזרה לעבודה
אחרי לידה שלישית גם כן
כל הזמן לחוצה איך אסתדר שאחזור אם עכשיו אני לא מסתדרת….
אדע להתכונן וליישם את העצות
כתבו כבר הכל
רק להוסיף משהו קטן
אצל נשים רבות מאד אחרי לידה שלישית זה הכי קשה, כי זה שלושה קטנים!!
לא חייב להיות שתמיד אחרי לידה תרגישי כך, מהלידה הרביעית כבר יש בדר"כ לפחות ילד אחד שהוא קצת גדול
ואפשר להעזר בו (תביא לי.. תשים לתינוק מוצץ.. תשחק עם…) ואפילו לדבר איתו ולהפיג קצת את הבדידות עד שהבעל חוזר.. זה לא שאת מול שלושה תינוקות אלא יש לך פה עוד מישהו "בוגר" לדבר או לצחוק איתו…
אני אחרי לידה חמישית ב"ה וזה פשוט עולם אחר, אין מה להשוות, נזכרת בתקופה של אחרי הלידה השלישית שלי, בסגרים של הקורונה… לא רוצה להיזכר בזה… עכשיו, למרות שזה חמישה ילדים ולכאורה זה יותר עמוס אבל למעשה זה הרבה הרבה יותר קל, (שני הגדולים מתקלחים לבד.. יודעים לקחת לעצמם אוכל או בגדים וכו' וכמובן לעזור עם הילדים האחרים)
אז כמו שכתבו לך בתגובה הראשונה – קחי נשימה עמוקה וקצת סבלנות.. כשיודעים שזה זמני זה מקל, (לפחות לפעמים..)
הרבה נחת!!
טוב שאת רוצה לצאת מהמעגל הזה
אני אין לי מוטיבציה לצאת בכלל ובסף הכל נהנית מההתבכיינות והמסכנות
תדעי לפחות שאת בכיוון טוב
כשבעלי חוזר בערב, לפני ההשכבות, אני נכנסת לחדר שלי ל20 דקות של להיות עם עצמי!
אני גם באותו שלב כמוך ונראה לי זה עושה הבדל גדול. נותן לי כח לכל הערב.
העצה הזו היא אולי הכי טובה
אני מאוד מזדהה עם הקושי
זו תקופה קשה מאוד שאין אויר לנשימה כמעט
כשאני הייתי במצב הזה – כשבעלי חזר הביתה הייתי מתישבת, מכסה את העיניים עם הידיים, מנסה לא לשמוע כלום ורק לנשום בשקט, לפחות חמש דקות רצוף – מאוד עזר לי לקום ולהמשיך הלאה
דבורי
אני קוראת את התיאור
ובא לי לבכות איתך התסכול הזה שאפילו להכין אוכל הכי פשוט בעולם את לא מגיעה בקושי איכשהו לטפל בילדים
וגם זה בעצבים ובמרמור
והחזרה לעבודה זה קושי מטורף ומצפים ממך לחזור עם כל הדרייב לעבודה 🙁
והילדים שהתרגלו שאמא בבית ופתאום היא חוזרת מאוחר ואין לה כח והיא עסוקה ומוטרדת….
אני אמנם עם 2 לפני לידה שלישית וגם קורים לי בלי סוף רגעי משבר כאלה שהילדים נרדמים לי מאוחר מאוד בלילה ואין לי זמן ויכולת לעשות כלום ביחד איתם
בזמנים כאלה אני בוכה עם בא לי בלב אחרי שמשתחרר לי העומס הפנימי
נושמת עמוק מחכה לסוף הכאוס וגם אם זה קורה ב12 בלילה והבית הפוך ולא מתופקד
אני יושבת עם עצמי נושמת ומתפנקת עם איזה ארטיק טוב
מסתכלת לתוך הלילה לא משנה מה השעה וכמה מוקדם אני צריכה לקום מחר… ומה מחכה לי לעשות בבית עכשיו….
לפעמים אחרי שאני נותנת לעצמי את הזמן הזה אני הולכת לישון הרבה יותר רפויה ובהשלמה עם עצמי והמציאות..
בהצלחה והמון כח!!
מבינה אותך כ"כ , אני גם במצב הזה , רק אמורה לחזור מחל"ד עוד שבועיים (גם כן אחרי לידה שלישית , כשהגדולה עוד לא בת שנתיים וחצי…)
קראתי משהו שהצחיק ונתן לי כח:
האתגר של כל אישה ב2025:
לעבוד כאילו אין לה ילדים,
לגדל ילדים כאילו היא לא עובדת,
ולהראות – כאילו היא גם לא עובדת וגם לא מגדלת ילדים…
אם את גרה במודיעין עילית – אשמח ממש להיות איתך בקשר !
אביגיל הצחקת אותי ממש!
תודה רבה
יש לי חלום להעלות את המודעות למצב הזה ואת היכולת של אנשים בסביבה במעט מאמץ לעזור כל כך הרבה………….
אם נשים מעט מבוגרות יותר היו קוראות את התשובות האלה היו בטח שולחות ילדה בת 8-12 אפילו לחצי שעה לשכנה להושיט יד.
כשהייתי אחרי לידה שלישית גרתי בבניין עם הרבה משפחות צעירות במצב שלי,
וערב אחד, מטורלל לגמרי, שכנה מהבניין, אנגליה מבוגרת בת 80, שגרה רחוק מהילדים שלה,
דפקה והציע עזרה………
החזיקה תינוק צרחן, השגיחה באמבטיה, קראה סיפור.
סיפרה לי שהיא מתגעגעת לימים האלו.
בכל ערב דפקה בבית אחר והציעה עזרה……………..
כל הילדים בבניין קראו לה "באבי"(סבתא) וכולם ירדו כל שבת לאמר לה שבת שלום.
היום אני גרה בבניין אחר, היא כבר לא במיטבה, מוגבלת פיזית,
אבל כולם עדיין אוהבים אותה!! ואני שמזמן כבר לא אחרי לידה שלישי גם הולכת לבקר אותה עם הילדים……………….
נזכרת בימים טרופים שהיא הייתה מלאך מושיע.
אישה מבוגרת בבניין של צעירים:)
שלום דבורי
את מתארת סיטואציה מתסכלת, ברור שהרגש הטבעי יהיה מרמור…
אישית, עוזר לי במצבי רוח מתוסכלים כאלה זה להתחזק בנושא של הודיה
לא קראתי את הודעות של הניחומים והעצות
לא הייתי מסוגלת…
לא חושבת שמותר לך להיות ממורמרת
בתור רווקה שכל החברות שלה עם 3-4 ילדים
זה שורף אותי שמתלוננים על זה
אני הייתי מוכנה להחליף איתך התמודדות בשמחה!!!
ואת לא היית מוכנה להחליף עם אף אחד….
***זה כמו שמשהו שיש לו מלא כסף יתלונן שאין לו מה לעשות עם הכסף שלו***
חגית היקרה!
קוראת אותך וכואבת.
לחברות שלי יש 8-9 ילדים
ומהמקום שלי אני חושבת שלא נכון להסתכל על זה כך.
דבורי חווה קושי לא פשוט בכלל, זה באמת מורכב וקשה והקושי הזה לא סותר את הקושי שלך-שלי.
לדבורי, תשמרי על עצמך, זה שאת ממורמרת נראית לי הגדרה לא מדויקת.
את עייפה, את משחררת קיטור וזה לגמרי בסדר.
את באמת חווה תקופה קשה ולא פשוטה.
תשיגי לך עזרה, אם זה לא ביביסיטר אולי אוכל מוכן? אולי שואב שוטף? אולי ספר טוב?
הכי חשוב לשמור על הכוחות שלך
ואת עושה את הדבר הכי מדהים שיכול להיות בעולם, גם אם את משחררת קיטור
כואב לי על הקושי שלך,
רווקות חוות קושי עצום ונורא שחשוב שנהיה חלק ממנו ונבין את הכאב הזה עד הסוף.
אבל הוא ממש לא קשור ולא סותר את הקושי של דבורי ושל אמהות אחרות,
אגב- מכירה כמה שהיו רווקות עד גיל מבוגר, וכמה הן בכו וקרענו עבורן את השמים…….
ואחר כך ב"ה נישאו וילדו כמה ילדים ברצף,
והן התלוננו, אוההההווווו…….. לעניות דעתי הרבה יותר מהקלאסי………….
אז תרשמי לך את המילים האלו שכתבת על פלקט ענק
כי בעז"ה את תהיי במצב שאותיות קטנות ביומן לא יעברו לך מול העיניים.
בעז"ה בשמחות בקרוב!!!!
ועוד משהו:
אף אחת לא תחליף איתך התמודדות, ממש כשם שאת לא תשמחי להחליף התמודדות עם אף אחת,
הקב"ה נתן לך את ההתמודדות שלך יחד עם הכוחות המתאימים,
מי אמר לך שאם היו לך עכשיו 3-4 קטנטנים והיית אחרי לידה היו לך את הכוחות?
זה לא כל כך קל כמו שזה נראה!!!!!!!!
בעז"ה כשהקב"ה יתן לך (בקרוב) את ההתמודדות הזו הוא גם יתן לך כוחות להתמודד.
כן היתי מוכנה מאוד שהקושי שלי יהיה המתנות שלי…
שהקושי שלי יהיה ילדים מתוקים ומשמחים שהקושי תחום בזמן – שאני יודעת מתי הם הילדים יגדלו והקושי יגמר
ודבורי לא הייתה מוכנה עכשיו להיות רווקה- או בלי ילדים שלא יודעת מתי יהיה הקץ ותבוא הישועה
א"א להתלונן על משהו שאנחנו לא מוותרים עליו…
זה לא תלונה על המקום שאני נמצאת בו, הקב"ה בחר בשבילי את הדרך הזאת- עוד לפני שנולדתי ידעתי מה יהיה – וכמו דבורי אמרתי "נעשה ונשמע"
חגית
זה שקשה לך
זה לא אומר שלאחרת אסור להתלונן..
משפחה גדולה זה ברכה
אבל בפועל זה קשה ! ובדור של היום פי 10 יותר קשה מפעם,,
והוא בכלל לא תחום בזמן כמו שאת חושבת, זה לא נגמר לעולם,
ילדים מציבים לנו אתגרים
שלפעמים גורמים לנו לאכול את הלב ולא לישון בלילה…
ילדים לפעמים גורמים לנו לויכוח ומריבה מעיפת עם הבעל…ומרחיקים אותנו ממנו,
כי הדעות שלו שונות משלנו ואנחנו לא ממש מצליחות להעביר במדויק את מה שאנחנו חושבות,
זה לא כזה ורוד
וברור שרווקות זה נסיון קשה מאד,אבל עדין זה לא סותר שלאף אחד לא טוב ב100 אחוז!
והעצה שלי שיש 3 ילדים או יותר
לקלח את התינוק ולהרדים אותו לפני ההשכבה של כולם
ככה אין לך רקע של צרחות
והקטנים לא בונים על זה
שאמא לא פנויה אליהם ב100 אחוז
יש משמעת, ויש סדר בלי הפרעות באמצע
בהצלחה!
חגית המהממת,
נגעת לי כל כך ללב
הדור שלנו מוצף בכל כל הרבה רווקות טובות, איכותיות שרוצות להקים בתים טובים
ובחורים אין….
מאחלת לך שבקרוב תזכי לראות את ישועתך, למצוא בקרוב את המיועד לך ושהכול ילך הכי בשמחה ובקלות שאפשר
הלוואי והייתי יכולה לעזור לך במשהו…
מתפללת עלייך שתזכי להיוושע בקרוב ממש!
וואי ממש מסכימה איתך חגית
א"א להתלונן על משהו שאנחנו לא מוכנים לוותר עליו…
משפט חזק!
אני מסכימה עם חגית
הקושי של אין הוא הרבה יותר חזק ועוצמתי ואשר קושי זמני של אושר
וואי ריגשתן ברמות. נתתן לי ים כח ועצות טובות
תודה לכל אחת ואחת שטרחה להגיב.
חגית תודה לך במיוחד על התגובה עזרת לי להבין עם עצמי מה נקודת הקושי שלי.
הילדים שלי מגיעים אחרי המון תפילות טיפולים נסיונות ואכזבות והם לא כאלה צפופים… ולא הייתי מסוגלת להכיל את עצמי שקשה לי איתם פשוט כי אני עייפה וכשעייפים וחלשים הכל מעצבן.
אז תודה לכולן על הנירמול וההזדהות. ואני לוקחת מכן באמת לעזור לעצמי במה שכן אפשר ולחזק את הגוף קצת יותר
חגית, את ממש צודקת,
לא יפה להתלונן על מתנות ועוד יותר לא יפה להתלונן על משהו שהיא עשתה לעצמה.
אני תמיד יושבת בשמחות ומתעצבנת על כל הנשים שמלוננות על הילדים.. (אבל גם אני נופלת בזה לפעמים ומתלוננת)
אבל!!
כולינו מתלוננות גם על מתנות, את אף פעם לא מתלוננת שאין לך כח ללכת לעבןדה היום? תודי לד' שיש לך עבודה, יש כאלו שאין להן.
אף פעם לא התלוננת על עומס בגדים בארון? וכן עלאה על זו הדרך..
בכל אופן דבורי בקשה עצות לצאת מזה, היא ממש לא רוצה להתלונן, היא שמחה ומודה לד', אבל קשה לה היא רוצה שיראו לה אצ הדרך החוצה..
(רק שתדעי שאמרתי עליך עכשיו פרק תהילים, נגעת לליבי..)
חגית יקרה מאוד,
זה אולי הכי מעצבן לשמוע שהייתי בצד של הרווקות הבודדה, המאוחרת והמיואשת, כעשור!! וזה באמת היה קשה וחסר תקווה..
והיום אני בצד העייף והמותש של גידול חמישיית קטנטנים ברצף… ודאגת הפרנסה..
לא בחרנו את ההתמודדויות שלנו, למרות שלפעמים נראה לנו שכן.
ליבי איתך.
אנחנו לא באמת יכולות להתחלף עם אף אחת אחרת,
לא בוחרות את הניסיונות
וגם לא יכולות להתחרות מי יותר מסכן וסובל
ומי אשם בכל זה,
לא הגענו הנה כדי להשוות ולחרוץ דינים וגורלות
למי מותר להתלונן ולהתמסכן ולמי לא…
תנסי להטיף לנו בסיום כל ארוחה לסיים את הכל כי בשואה לא היה…
כל אחת – וחבילתה.
מאחלת לך להגיע לחיים מאושרים מלאי סיפוק ושמחה!
ולאמא ה"ממורמרת"-
מצטרפת לכל מי שאמרה לך לשחרר,
תיפרדי מכל מה שהיית חייבת לעשות,
ותחשבי לך מסלול מחדש:
מה את יכולה לעשות בקלות
וכל מה שלא- תשאירי בצד,
עוד יבואו ימים שיהיה לך זמן לסדר, לארגן ולהגשים את כל הציפיות שלך מעצמך.
הרבה נחת
מעצמך
ומהילדים!
אין שום ענין להשוות בין קושי מסוים לקושי אחר.
מותר לך שיהיה לך קשה וזה לא סותר קושי הפוך
לגבי המשפט "אסור להתלונן על משהו שאת לא מוותרת עליו"
לא מכירה אף אחת, אבל אף אחת שמתלוננת על הילדים.
התלונה היא על הקושי.
ועל הקושי כולן רוצות לוותר…………………….. לא על הילדים.
בנוסף , חשוב לי לכתוב לך שקריטי להקפיד על 3 ארוחות מזינות ועל שינה מספקת!!!!!! זה הופך את המרמור לשמחה ונותן מלא כח. המחשבה יותר צלולה והכל יותר קל.
רק רציתי להוסיף שהכל לגמרי אינדיבדואלי, ושאצלי היה הכי קשה דווקא בילד החמישי כשכבר היו לי ילדים גדולים יותר ,שעוזרים, אבל המצב הגופני מאוד השפיע לכן צריך להתייחס אליו בתשומת לב להיות בכושר,לאכול טוב וכד'