שלום לכולן,
אני באופי שלי מסודרת מאד. ממש צורך נפשי. בלגן בבית מערער אותי וגורם לי לחוסר רוגע.
יש לי הרגלי סדר אוטומטיים: לשים כל דבר מיד במקום, לא להשאיר אחרי סימני דרך, לפנות שולחן לאחר הארוחה ועוד.
הילדים שלי שיהיו בריאים לגמרי לא ככה!
כל היום: נעליים בכל פינה בבית, בגדים על הרצפה, כלי אוכל על השולחן, קליפות על השיש, אריזות על הרצפה, ילקוטים, תיקים וקפוצ'ונים מושלכים בכל פינה, קלמר פתוח מחברות וספרים על השולחן – בקיצור הבנתם את הרעיון.
נמאס לי להיות השוטר שלהם כל היום! תשימו במקום / תחזירו / תזרקו / שימו בכביסה וכו'.
איך מנחילים לילדים הרגלי סדר ברוגע, בכיף, בשמחה, שיהיה מתוך שיתוף פעולה, ואינטרס שלהם – שלא יעשו לי טובה!
אשמח לעצות ורעיונות.
תודה!
תהילה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
9 Responses
הי.
אני חושבת שמאד יכול לעזור לעשות מה שאני עושה לילדים שלי בגן, בגן זה ממש עושה פלאים ונהפך להרגל.
בבית לא ניסיתי כי הילדים שלי עוד קטנים. הרעיון הוא להוציא תמונות של הפעילות שאמורה להיעשות.
לדןג'- סידור המיטות בבוקר, פינוי השולחן, אסיפת משחקים.. מה שאת מצפה מהם שיעשו.
ואז את שמה את זה בצורה של אחד אחרי השני- ממוקם במקום שנראה לעין.
אפשר לדוג פעילות שאמורה להיעשות במטבח- שתיהיה מתווכת לילדים בצורה ברורה.
אני בגן מוציאה את זה בריבועים בינונים כאלה ושמה את זה מלמעלה למטה על הלוח.
והילדים מעבירים בעצמם מפעילות לפעילות.
לדוג- מפגש בוקר אומר להם שצריך לסדר את המפגש.
ולאחר מכן- חצר- אז יש תורנים שיודעים שהם צריכים לפתוח את ארגז החול ולארגן את החצר לילדים- למלא שולחן מים וכו..
אחר כך, סידור משחקי קופסא בשולחנות וברצפה- הילדים יודעים כבר לבד מה צריך להוציא ובאיזה יום.
זה כן משהו שצריך לתרגל אותו , אבל כשזה נכנס להרגל- אני כבר לא מדברת.
הילדים לבד עושים וזה מייצר אוירה מדהימה.
העיקרון הוא- כשברור לך מה צריך להיעשות בכל רגע בגן או בבית- גם להם יהיה ברור- אחרי שהסברת לא בעצבים אלא ממש בדרך לימוד.
אני יכולה להגיד שבבית הילד הבכור שלי בן שנתיים יודע שלאחר החלפת טיטול- זורק לפח, בגדים לסל, את הנעליים לארון נעליים, לא מוציאים משחק נוסף עד שהשני אסוף, למרות שהרבה פעמ' זה בקושי- לעמוד על זה וזה יכנס להרגל.
אני לא אמורה לעשות בשבילו דברים שהוא יכול ואמור לעשות לבד.
זה מה שמנחה אותי.
אני מספיק עושה, אם אתעסק כל היום בדברים שלהם- לא יהיה לי זמן לשוטף שגם ככה גוזל המון המון המון זמן מה24 שעות הבודדות שיש לי ביום.
מקווה שעזרתי.
הסנדלר הולך יחף את לא מכירה???
יש גן ויש בית…
בבית עובדים עם רגש וזה כל כך שונה מהגן ששם ברור לך מה צריך לקרות…
את המשפט "שיבכה אצל אמא שלו לא אצלי" או "בבית שלו שיעשה מה שהוא רוצה בגן יש כללים אני לא מוותרת " את בטוח מכירה.
מה שאני אומרת זה שבבית זה הכי קששששששששששששה לעשות כללים כי יש לנו מיליון דברים על הראש .מה שבגן אנחנו פנויות לעשות כללים וחוקים. ולאכוף אותם. מה שכן הסוד הוא עיקביות במשך תקופה לא לותר בכלל!!1
אמרת לו להרים את הבגדים מהרצפה תעמדי עליו שהוא ירים .רק ככה תחדירי בהם.
אני חושבת שאם את באופי מאוד מסודרת, ואוטומטית מחזירה הכל למקום
אולי בלי לשים לב לקחת מהם את האחריות (כי הם לא ישימו מספיק ישר או בול כמו שאת אוהבת)
ולכן את עשית במקום ולהם זה מאוד נוח (ואולי גם לך כי עשית איך שאת אוהבת)
ופתאום הילדים גדלו ונהיה בלתי אפשרי לסדר אחריהם, למרות שהם חיים בבית מסודר אין להם הרגלי סדר
אני כותבת את זה ממקום שגם אני כזאת,
הילדים שלי עדיין קטנים
אבל פתאום שמתי לב שבמקום להרגיל אותם לסדר כמו שאני רוצה
אני מסדרת אחריהם את הבלגן שהם מייצרים
והתחלתי להרגיל אותם החזיר דברים למקום
זה עובד יופי😊😊
תנסי—
וואו מזדהה איתך מאוד!!
לדעתי קודם כל צריך להבין שהמצב לא ישתנה ביום אחד בהיר, אלא יהיה בהדרגה.
מה שאני עשיתי התחלתי קודם עם התיקים ומעילים (שהיו בחורף)
יש לנו חדר בכניסה לבית, שאיך שהילדים נכנסים הייתי אומרת תיקים ומעילים לחדר ומצביעה לכיוון החדר
ילד ששם בכל זאת על הספה או על הרצפה, קראתי לו בשם ורק הצבעתי לכיוון התיק והוא כבר הבין לבד מה לעשות (יש ילדים שלא מיד עושים את זה וצריך להמשיך לנדנד להם, רצוי לא להגיד במילים אלא רק להצביע) אחרי כמה ימים רק הצבעתי לכיוון החדר וזה כבר היה מובן מה צריך לעשות.
אחרי שראיתי שפחות או יותר הם התרגלו עברתי לבגדים, בהתחלה אני מסבירה לילדים שאחרי שמורידים בגדים צריך מיד לקחת לסל כביסה ולא להשאיר ברצפה ושוב בהתחלה אומרת בכמה מילים, מי שלא עושה אני קוראת לו ומצביעה על הבגדים.
אני אישית גם לפעמים מנצלת הזדמנויות כמו אם הילד רוצה לצאת לחברים, אני אומרת לו רק תראה ששמת את הכביסה בסל (אני יודעת אם הוא שם או לא, אז רק אם הוא לא שם אני אומרת לו את זה)
ואצלי הם מאוד אוהבים מים, אז לפעמים אני אומרת שמי שמסדר את החדר אני נותנת לו סמרטוט לשטוף את החדר (שמתי בבקבוק עם שפריצר מים עם קצת חומר לשטיפה, הם משפריצים על הרצפה ומנגבים עם סמרטוט, הם יכולים להשפריץ את כל הבקבוק אז אני לוקחת להם אותו אחרי שאני רואה שהשפריצו מספיק) מבחינתי לא אכפת לי שהרצפה לא באמת תראה שטופה, העיקר שהם סידרו! אגב זה ממש הרגיל אותם לסדר את החדר שהיום הרבה פעמים הם מסדרים גם בלי לשטוף..
ווואו! ממש קשה, אני גם מזדהה קצת, פשוט הילדים עוד קטנים והציפיות בהתאם!
בכל אופן, הטיפים שלי:
1. לכל דבר מקום מיועד ומסודר והכי חשוב- נגיש וקל לילדים!! לדוג: סלסלת נעליים גדולה במקום נגיש בחדר, מתלים מסודרים לכל התיקים והקפוצונים בגובה של הילדים.
2. אחרי שמשחקים- מסדרים מיד ורק הם לבד! אין ארוחת ערב/ אמבטיות/ חברים וכו' לפני שאספו משחקים, גם במחיר שאין להם כח ולא רוצים… להיות מאד החלטיות בענין הזה!
3. אחרי מקלחות- הילדים מסדרים את האמבטיה, בגדים לכביסה, נעליים לחדר, לתלות מגבות.
4. הסלון- הלב של הבית, תשמרי עליו מסודר כל היום! כמה שזה קשה, ככה זה מרגיל לסדר וארגון ובעיקר שומר עליך- פינה אחת מסודרת בבית!
ועוד משהו חשוב- תאמצי לך כמה כללים הגיוניים ומתאימים לך ולילדים מתוך כל הטיפים שעוד יופיעו פה ועליהם תעמדי!!! גם אם תהיי קצת קשוחה לפעמים, ותשמעי קצת תלונות תעני לך ולהם ברוגע- זה הבית שלנו וזה הכללים שלו! יכול להיות ששווה קצת להיות חזקה ואולי טיפה שוטרת ויותר רגועה! ילדים מתרגלים בסוף והכללים שבהתחלה קשים נהיים בהמשך הרגל וטבע! לדוג" להכין שיעורי בית רק בחדר.
לגבי כך שאת רוצה שיבוא מעצמם- איחוליי… לפעמים זה לא מגיע אף פעם, אבל אל תתייאשי, אולי אצלך זה ילך בקלות יותר!
ולא לשכח שהגבולות בבית זה החוסן של הילד
מתחברת לרוב מה שכתבו כאן,
רק דבר אחד:
הרבה מהתגובות דיברו על ה"אכיפה" של הסדר.
לומר, להתעקש, לא לוותר, לסמן, לתלות וכו'
אנחנו חייבות לזכור שהרבה לפני אכיפת הגבולות יש את שלב למידת הגבולות
שאותו הרבה פעמים שוכחים.
בשלב הראשוני לפני כל פעילות פשוט אומרים איך עושים אותה ומה היא כוללת.
לדוגמא: כשמסיימים לאכול זורקים שאריות ומפיות לפח, כלים לכיור. שוטפים פנים וידיים ורק אחר כך חוזרים לשחק. (אולי גם מכניסים כסא מתחת לשולחן?)
בהתחלה זו עבודה קשה (בדרך כלל 5-6 פעמים) וצריך לעמוד שם להשגיח ולהזכיר. (בלי כעס….. "זוכר מה עושים כשמסיימים?" או- "אני אעזור לך ונעשה ביחד כדי שפעם הבאה תדע למה אני מתכוונת…..")
המטרה: למידת הסדר והגבולות ולא הסדר הפיזי……………..
אחר כך זה עובד כמו קסם.
יש משפט שאני אוהבת לומר לעצמי: "אם יש הרגל אין ויכוח"
במקום שהילדים מרשים לעצמם לזלוג, או להתווכח פשוט אין הרגל מוטמע……
לפעמים עוזר לתת תפקיד שהילד ייבחר לעשותו באופן קבוע אבל מתוך בחירה בתפקיד לדו' ילד שאחראי כל יום לסדר את השיש ולנקות אותו ילד נוסף אחראי על סידור שולחן הסלון או המטבח. ילד נוסף מטאטא כל יום וכו מי שמתמיד אני אישית שמחה לצ'פר אותו ולומר לו מדי פעם כמה חשוב מה שהוא עושה וכו' בהצלחה
רק לשים לב לא לתת מידי הרבה הוראות ביום אלא להתחיל בהדרגה להטמיע הרגל אחד שהכי חשוב לך כרגע
ואחרי שאת רואה שזה נעשה לעבור לדברים נוספים
ברגע שנותנים יותר מידי הוראות רוב הסיכויים שזה יגרום לתסכולים מיותרים לך ולילדים ולא תוכלי לעמוד על זה.