אני אחת שמאד אוהבת אוכל בריא, סלטים טובים, מרקים. וגם אוהבת, עוגות, פחמימות למיניהן, קינוחים וחטיפים….
כשאני אוכלת בריא טוב לי, אני שמחה ומרגישה מצוין, מסופקת מעצמי וגם- יורדת במשקל… (מה שחשוב לי מאד.)
לפני תקופה שמרתי על אורח חיים בריא לפרק זמן ממש ארוך מבחינתי, הרגשתי כ"כ טוב עם עצמי, לא מסכנה, לא מוותרת, לא שחסר לי משהו, התפנקתי עם אוכל בריא, הפסקתי לאכול עד 8 בערב, והייתי בטוחה שאני אתמיד בזה לאורך שנים בגלל שהיה לי כ"כ טוב…
לאט לאט חזרתי לנשנש פה ושם, לחרוג עוד ועוד עד שהיום אני כבר מיואשת… אוכלת את הלב ואת המזווה 🙁 וכמובן חזרתי והוספתי על המשקל הישן…
והכי מתסכל אותי שכאילו סתם חזרתי להרגלים הישנים…בלי שום סיבה משמעותית, לא כי הרגשתי שהיה לי קשה!
אני רוצה לשאול כאלו ששומרות על אורח חיים בריא למשך שנים—איך???
וואו.
מרגישה כאילו אני כתבתי…
אשמח גם למענה.
את יכולה לכתוב לי מה בדיוק עשית, עד כדי כך שלא היה לך קשה בכלל?
אני מתמודדת כמוך, אבל תמיד יהיה משהו שמפריע, כדי להתפנק טוב עם אוכל בריא ולא משמין ראיתי שצריך לעבוד מאוד קשה בשבילו, איך שרדת את ההכנה שלו לתקופה ארוכה? וגם איך גיוונת בארוחות וביניים?
נשמח שתשתפי…
ובקשר לשאלה שלך, נראה לי שחזרת להרגלים הישנים זה כי האוכל הלא בריא הוא הכי נגיש וקל לחטוף אותו… וגם, כי רוב מי שסביבנו ניזון מאוכל לא בריא 🙁
אני רואה סביבי קרובי משפחה ששורדים כבר איזה ארבע שנים עם תזונה בריאה
המטרה אצלם היא להגיע לבדיקות דם תקינות בלי כדורים של סוכרת וכולסטרול (הם היו קודם על הגבול)
בחלק מהתקופה הם בליווי של בקרמן
נראה לי הקטע הכי משמעותי שם זה הקבוצת תמיכה והשיתופים – זה מאד עוזר להמשיך להתמיד
כון, קבוצה זה מאוד מאוד מעודד.
אבל יותר מזה – את מתארת שהם גם עם "איום" בריאותי, זה לדעתי גורם להם להיות הרבה יותר עקביים.
אין מה לעשות, ברגע שאנחנו מבינים שאין ברירה וזה הבריאות שלנו, אנחנו מצליחים.
גם אני – במשך שנים ניסיתי דיאטות ושינויי אורח חיים ולא הצלחתי להתמיד, התקופה היחידה שהצלחתי – היתה כשהיה לי היריון סוכרת…
הדרגתיות מאד גדולה
לי יש שיגעון חדש. סלט ירקות עם טחינה. לא משנה מה אני רוצה לאכול, תמיד מתחילה בסלט עם טחינה. אח"כ כבר לא נשאר לי תיאבון ליותר מדי.
תבדקי מה הטריגר שגורם לך להרפות מהרצף,
וכמובן שמאוד הגיוני לעבור תקופות של נפילה, זה נורמאלי!
אולי הטריגר הוא היוקר של המוצרים הבריאים, ואת עוברת תקופה לחוצה כלכלית?
אולי הטריגר הוא שינוי בעבודה שמהווה איום/ לחץ וכו?
בסהכ הנפילה היא נורמלית, תמצאי מה מפיל אותך, מה הקול הפנימי שמדבר כשאת רצה לפינוק הבא?
ותני לו מענה….
וזה באמת לא קל!
הי לך שותפתי למסע
כמעט חשבתי שאני זו שכתבתי את השאלה שלך
הנה כמה תובנות שאספתי במהלך ה"שבע יפול" שלי
אם את רוצה לאמץ אורח חיים בריא לכל החיים, השינוי צריך להיות בראש.
סיפרת שהצלחת למשך תקופה ואז חזרת לנשנש פה ושם
עכשיו תדמייני שהיית מסכמת עם עצמך שזהו, חסל סדר נשנושים ומתוקים- ולתמיד, עד גיל 120.
זה לא היה נותן לך הרגשה של כלא? צביטה בלב בסגנון "מה, באמת? זהו, נגמר?"?
ולזה אני מתכוונת שהשינוי צריך להיות בראש
זה מאוד קשה, כי אם הורגלת לנשנש ולאכול מתוק מילדות, זה דברים שמאוד קשה לשנות
אבל עם עבודה נכונה זה אפשרי
כמובן הצעד הראשון הוא טכני- לדאוג שתמיד יהיה אוכל בריא זמין, ולהרחיק מהשטח פיתויים
אבל אחר כך מתחילה העבודה האמיתית.
פשוט חשיבה, מודעות עצמית, אפילו לנהל יומן על הנושאים הללו.
האם אני מאושרת כשמתחשק לי שוקולד ואין לי בבית?
האם הקילוגרמים שאני מורידה שווים את ההנאות שאני מונעת מעצמי?
למה מתחשק לי לנשנש דווקא עכשיו? מה חסר לי?
אם הצורך במתוק מגיע מהלב ולא מהגוף, אולי אפשר לספק את הלב בדרכים אחרות?
וכו' וכו'
ויש עוד סוג אמירות שיכולות לעזור-
באורחות צדיקים מצוטט מעשה (כנראה מהגמרא או ממדרש) על תלמידיו של הלל הזקן שראו אותו בדרך לבית המרחץ ושאלו אותו לאן הוא הולך, והוא ענה להם שהוא הולך לרחוץ איקונין של מלך.
וכשחושבים על זה לעומק זה נכון.
הגוף שלנו הוא צלם אלוקים, מה זה צלם אלוקים? דמות הקב"ה.
ואיקונין של מלך אנחנו לא משחיתים אלא דואגים לשמור עליו תקין, נעים ונקי.
בנוסף- כל יהודי הוא בן מלך. קראתי לפני כמה זמן על מלכת אנגליה, שהיה לה בארמון שף ראשי, ובכל שבוע היא היתה בוחרת את התפריט שהיא רוצה השבוע מתוך כמה אפשרויות שהוא קבע- וכמובן שאלה היו אפשרויות ברמה של מלכה בארמון, אבל לא היו שם שוקולדים ונשנושים וגם לא פיצה וחטיפים, אלא רק דברים בריאים שיועילו לגוף (ביסקויט ליד התה, זה כן 😊)
אז נכון שאין לנו שף ראשי וגם לא יועץ תזונתי אישי וגם לא רופא הארמון, אבל יש לנו יכולת בחירה לא פחות ממלכת אנגליה, ומן הראוי שנקדיש לתפריט שלנו קצת יותר מאשר שניה אחת של החלטה לקחת נשנוש.
בנוסף- שמירה על אורח חיים בריא היא למעשה עבודה רוחנית לגמרי על מידת היסוד
ובעבודת המידות כל התגברות נחשבת, גם אם אחר כך נפלת, אבל ההתגברות עומדת לך לעולם
וגם אם ההתגברות היתה חלקית- זה נחשב! (הרי אם רצית לדבר 10 מילות לשון הרע ודיברת רק 5- התגברת על חצי מהחטא, זה דבר גדול!!! גם כאן, אם עצרת אחרי קוביית שוקולד אחת או שתיים או עשר, וחסכת מעצמך את העשר הבאות- זה דבר גדול!!!)
ותענית הראב"ד (להשאיר בצלחת שיריים קטנים מכל סוג מאכל) זה גם רעיון שעוזר
טוב, אפשר לכתוב על הנושאים האלה עד אינסוף אבל לא כאן המקום
בהצלחה!!!!!!!!!!!!
לא יודעת לתת לך עצה, אבל מהנסיון שלי אחרי שתקופה ארוכה ששומרים ומגיעים למצב שזה קל וכיף כמו שתיארת, אז גם אם נופלים לתקופה, הרבה יותר קל לחזור לאורח חיים בריא מאשר בפעם הראשונה.
אצלי המצב הוא שאני שומרת תקופה ונהנית מכך, אבל אז איכשהו זה הולך לאיבוד. אני לא נלחמת אלא נותנת לעצמי בכיף זמן מה להמשיך בדרך הפחות בריאה ולאכול שטויות בלי לחשב חשבונות. (לפעמים שבועיים ולפעמים חודשיים) ואני יודעת שיגיע היום ואצליח לתפוס את עצמי וזה לא יהיה כ"כ קשה ואכנס שוב לתקופה של אורח חיים בריא, והכל יתאזן.
מבחינת המשקל ברור שבתקופות ההרפיה אני עולה, אבל אחרי זה יורדת חזרה וכך כל הזמן בנדנדה של 4 ק"ג. (בהתחלה ירדתי 10, ואז הגעתי למצב של 4 קילו עולה יורד)
אנשים מבחוץ לא רואים את זה, חושבים שאני שומרת על המשקל כל הזמן וזה לא מדויק.
בהצלחה והכי חשוב שתרגישי טוב עם עצמך בכל מצב!
יש לי פתרון מאד פשוט, בעצם 2
1) להתפלל על זה בצורה פשוטה לרבש"ע. כשאת מתפללת על משהו זה גם מתישב לך יותר טוב בנפש ואת מתכוננת על זה בעומק שלך.
2) שלא יהיה במזוה או כל מחבוא אחר בבית ג'אנק טעים ומפתה מידי. בחטיפים, מתועשים וכ' יש מחקרי חומרים ממכרים. לכן זה פשוט שאם מידי פעם מנשנשים זה ילך ויכנס יותר ויותר. אם את רוצה לנסות שבוע שתיים ממש לא לאכול מהחטיפים וכל הג'אניאדה תראי שאח"כ הרבה מהם לא ירגישו לך טעימים כלל.
ה-צ-ל-ח-ו-ת