סיכוי שני לאהבה/ ד"ר נורית סרקיס בנק

"במקום שאדם חושב, שם הוא נמצא כולו" (הבעל שם טוב הקדוש)

הצייר האמן נתן קופר, זוכה פרס ליאנרדו דה-וינצ'י ופרס פרידה קאלו, ואשר נכלל השנה ברשימת הזהב של האמנים המבטיחים של מזגין האמנות היוקרתי Art Market Magazine, מאתגר את הצופה להתבונן לעומק ולחפש את המשמעות החבויה ביצירותיו. 

על פי תפיסתו של האמן, אמנות איכותית אינה רק יצירה פיזית העשויה מצבע חומרי המונח על גבי בד. בעיניו, קיים מימד פנימי וגבוה יותר המעניק לאומנות משמעות. האמן מסביר, שכאשר נוצר מפגש בין המימד הפיזי לבין המימד הרוחני באמנות, כאשר נוצר מפגש בין איזון לבין תנועה ביצירה, האמנות עצמה מייצרת "חשמל", אנרגיה אמיתית, חיה, המשפיעה על כל מה שסביבה.

ZONE  162 X 160 cm  שמן על בד, ישראל 2008

בציור Zone  מצייר האמן דמות אחת, שקופה, המתוארת בשני מנחי גב. האחת בתנוחת ישיבה, והשנייה בתנועת מתיחה לאחור. חלקים מסוימים מתוך הדמות מתוארים באופן ריאליסטי, כמעט צילומי, כמו חלקים מהזרועות, כפות הרגלים והידיים, חלקים מהפנים, האוזן והעורף, בעוד שחלקים אחרים של הדמות מתוארים בקווי מתאר בלבד, או עם רמזים לחללים פנימיים, אשר מבעדם ניתן לראות את הרקע המופשט הנמצא מעבר להם. תנוחת הדמות והבעתה מבטאים התבוננות פנימית עמוקה. רגע של דממה. זמן שמעבר לזמן, בהתבודדות בין האדם לעצמו ובין האדם ליוצרו. אך קיימת ביצירה גם דינמיקה, גם תנועה ומתיחה של חוסר שקט, של חוסר נוחות. במה נבחר כצופים להתמקד?

גם הבחירה בכותרת Zone היא בעלת משמעות כפולה. אחד הפירושים של המילה Zone הוא "אזור", "אזור מתניים" המתייחס לחגורה הרחבה המלופפת סביב מתני הדמות. פירוש נוסף של אותה מילה ממש היא "אזור גיאוגרפי", וגם "אזור" המתייחס למצב תודעה, ואף תודעה שמעל לתודעה.
הגאונות של האמן נתן קופר היא בהיכולת שלו לשלב כל כך הרבה אופציות שונות, בתוך יצירה אחת, תוך נתינת מרחב לשלל מצבי תודעה. אפשרות אחת, שלובה ונוכחת עם אפשרות אחרת, השונה לגמרי ממנה, אך נוכחת שם באותה מידה.

נתן קופר, ספרי תורה עם מעילים, טסים וכתרים בארון הקודש, 2016

האמן נתן קופר החל לרשום בגיל צעיר מאוד בעיפרון על גבי נייר. יש לו אוסף של עשרות מחברות רישום, מלאים ברישומים, שנעשו מתוך התבוננות בטבע וחידוד הקשר בין המח, העין והיד. קיומם של מחברות רישום מסוג זה מתועד אצל אומנים משמעותיים ופורצי דרך, ומעיד על תהליך חיפוש מתמיד של האמן אחר הקו והשפה האמנותית הייחודית שלו.

עוד לפני הגיעו גיל 20, כאשר האמן התנסה לראשונה בציור בצבעי שמן על גבי בד, הוא עצמו הופתע מרמת הדיוק הצילומי של יצירותיו. בעבודותיו לאורך השנים ניתן לזהות רגישות יוצאת מן הכלל לניואנסים הדקים של אור וצל, יכולת נדירה לתיאור טקסטורות ומרקמים של חומרים, יצירת אשליית תלת-מימד על גבי דו-מימד, והשילוב בין התיאור הראליסטי לבין ההבעה הרגשית.

נתן קופר, פורים, שמן על בד, 2015

אך האמן חיפש מעבר לכך. הוא נסע למסע ברחבי העולם, בין השאר לאוסטרליה ולארצות הברית, שם התגורר, למד, לימד ויצר אמנות, ואף והציג מיצירותיו. אך למרות מה שנראה לעין כהצלחה מסחררת, האמן עצמו חש שהוא עדיין במסע חיפוש. הוא חש כי למרות מבחינה אחת הוא הגיע לשיא באיכות ובמיומנות ביצירותיו, עדיין, מבחינה אחרת, משהו מאוד מהותי היה עדיין חסר עבורו.

ציורו "אור חוזר" המתאר פורטרט של בעל תשובה, החובש כיפה גדולה ולבנה, ומביט אל האור, מתאר אולי מקצת מהמסע בנפש האמן. ברקע ניתן להבחין ברישום דק המסמל את כוחות הרשע בעולם יחד עם רמזים לסמלים מתרבות המזרח הרחוק ומתרבות המערב, אשר מכולם מנסה הדמות להתנקות ולהתרומם, כפי שמבטא מצחו הקמוט ומבטו הנוקב. אך האם יצליח אמנם האיש לפתוח דף נקי וחדש? או האם יישאר שבוי לנצח בהסחות הדעת והבלבולים?

נתן קופר, אור חוזר, שמן על קנבס, 2018

כמה פעמים בחיינו הרגשנו שהפסדנו את הזדמנות חיינו, שנקרתה בדרכנו, ואז נעלמה לפתע פתאום? כמה פעמים התעטפנו בצער על מעשה טוב שרצינו לבצע, והדבר נמנע מאיתנו, מתוך נסיבות שמעבר לשליטתנו?

האם באמת יש סיכוי שני? לאהבה? לגאולה? להתחלה חדשה?

התשובה היא, ככל הנראה, שהדבר תלוי לחלוטין בתודעת האדם עצמו. באם הוא ירצה, יאמין ויקווה, שבכל רגע קיימת הזדמנות נוספת, אז בוודאי שיש סיכוי מופלא, מעל הטבע, להתחיל הכל מבראשית: "קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה" (תהילים כ"ז, י"ד), שכן, על פי "מאמר הקווי" של הרמח"ל הקדוש התקווה עצמה יוצרת קו.
אל העוצמה המיוחדת הזאת, ניתן להתחבר באופן מיוחד במהלך יום אחד בלוח השנה העברי, שהינו היום המובהק ביותר לרשות הניתנת משמיים לסיכוי השני, להזדמנות הנוספת.

זהו יום י"ד באייר, החל בדיוק חודש לאחר חג הפסח, והוא יום המכונה "פסח שני". בעוד שבכל שאר המצוות קיים הכלל "עבר זמנו – בטל קורבנו", התחדש חידוש עצום בעולם בנוגע לקרבן הפסח:

וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם--בְּמִדְבַּר סִינָי: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם. (במדבר, ט', ה' – ח')

התורה מספרת לנו, כי מיד לאחר שחג הפסח נחגג לראשונה במדבר, שנה לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, נגשו אל משה ואל אהרון אנשים אשר נמנע מהם, בשל נסיבות שלא היו תלויות בהם, שנטמאו למת או היו בדרך רחוקה, להקריב את קרבן הפסח בטהרה. הם פנו בבקשה לזכות במצווה, למרות שזמנה כבר עבר. משה אינו "שולף" תשובה, אלא מבקש מאותם אנשים להמתין לתשובה משמיים.

ואז, מגיעה תשובה מפתיעה ביותר:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ: לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ". (במדבר ט', י-י"ב)

כלומר, כל מי שנמנע ממנו להקריב את קרבן הפסח, בשל מותו של אחד מקרוביו, ויש מקורות הכותבים שהיו אלו נושאי הארון של יוסף, או בשל היותם בדרך רחוקה, הורשו על ידי הבורא להקריב את קרבן הפסח, ולבצע את כל מצוות הפסח, בדיוק חודש לאחר מכן. והתורה, אשר כל כך חוסכת במילים מוסיפה את המילה המשמעותית: "לדורותיכם", כלומר הוראה זו אינה הוראת שעה, אלא הוראה לדורות, הרלוונטית לכל הדורות הבאים.
לפיכך, על פי התורה הקדושה, ההזדמנות השנייה חיה ונוכחת, כל עוד יש בנו רצון, כל עוד יש בנו תשוקה לממש אותה. אך באם מלכתחילה ויתרנו, באם כל התנאים היו מוכנים, ורק בחרנו שלא למנפם, אזי נסתם הגולל לנצח:

"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ": (במדבר ט', י"ג)

באם לא הייתה סיבה ממשית שמנעה את האדם מקיום המצווה בזמנה, והאדם לא ביצע את קרבן הפסח, נגזרת עליו גזרה קשה מאוד של כרת, המופיעה רק פעם אחת נוספת על אי קיום מצוות עשה מן התורה, בכל התורה כולה, אודות מצוות ברית המילה. המצוות הללו קרבן הפסח וברית מילה מסמלים את קשר הנצח בין עם ישראל לבין הבורא יתברך: 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל ט"ז ו'). 

זוהי היכולת להפוך את החושך המוחלט לאור בוהק.

מסביר "ספר החינוך" את טעם המצווה של פסח שני, המאיר את חודש אייר כולו, המכונה חודש זיו, על שום שנוטלים את האור הגדול של פסח בניסן, שהגיע מלמעלה כמתנה, ובמהלך חודש אייר, מתוך עבודת האדם מלמטה, זוכים ליצור כלי בנפש לאור הזה:

"משרשי המצווה לפי שמצוות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואה השמש בחידוש העולם, כי אז בעת ההיא עשה עמנו האל ברוך הוא ניסים ונפלאות גדולות ושינה טבע העולם לעיני עמים רבים וראו כל עמי הארץ כי השגחתו ויכולתו בתחתונים, ואז, בעת ההיא האמינו הכל ויאמינו כל הבאים אחריהם לעולם, באמת, שהוא ברוך הוא, ברא העולם מאין בעת שרצה והוא העת הידוע, ועניין חידוש העולם הוא העמוד החזק באמונתינו ובתורתנו, על כן היה מרצונו ברוך הוא לזכות במצווה זו הנכבדת כל איש מישראל" (ספר החינוך, מצוה ש"פ).

ספר החינוך מסביר את הנקודה בעומקה של מצוות פסח שני – והיא שורש אור התשובה. הבורא יתברך נותן לכל אדם, בכל מקום, רחוק ככל שיהיה, הזדמנות שניה לאהבה, לאהוב את עצמו, לאהוב את זולתו, לאהוב את יוצרו על ידי קיום תורה ומצוות, וחיבור לאור האלוקי הנובע מתוכם.

ביצירותיו של נתן קופר קיימת הזמנה למסע התודעתי הזה. יש סיכוי שני לאהבה.