בשמחת תורה שמענו על מה שקרה, מאנו להאמין, זה היה בסדר גודל שהשכל והלב לא יכולים להכיל, ומאז לא מצליחה לשכוח ולגמרי ולשמוח כי את במוחי במחשבותיי ובליבי. כשכואב מעצם הידיעה שאת עדיין שם...
מנסה להשליט מחשבות טובות, שאת מוקפת בשמירה שמימית ועוד נשמע ניסים כאלו...
ובעיקר שתשובי עוד היום הביתה בריאה ושלימה בגוף ובנפש יחד עם כל החטופים.
מבינה שאת שליחה שלי ושל כולנו, מתפללת שהשליחות תסתיים ונלמד מה שצריך ללמוד בלי שאף אחד יסבול.
עברנו את חודש תשרי וגם את מר חשון, כשהגיע כסלו מול נרות החנוכה בכינו והתפללנו, קיווינו לניסים ונפלאות גלויים. כל שבב של בשורה טובה מחיה ונותנת תקווה. ומאידך מציבה את השאלה: אבל מה עם רומי? נשמה יהודייה, אהובה, יפה. רומי ושאר החטופים שרק מלדמיין מה עובר עליהם צריך הרבה חיזוק, שמחה וריקודים שיהיה קונטרה לכאב.
הגיע חודש טבת וגם טו בשבט, אכלנו מפירות ארץ ישראל שרנו שירים וליבנו לא עמנו. מה איתך חלק אלוקה ממעל בשר מבשרנו? כיצד את חוגגת "טו בשבט"? מה עובר עלייך?
ובליבי אז חשבתי: עד עכשיו שרדנו, אבל מה יהיה כשנחגוג פורים? "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"? ומי יודע אם לעת כזאת הגעת?
איך אפשר יהיה לסבול את העובדה שאתם בידי אויבים איומים ואנחנו כאן חוגגים? זה הרי לא באמת אתם ואנחנו. זה כולנו כאחד עם ישראל חי.
רומי, בפורים כולנו, כל עם ישראל, נזעק נבכה נתפלל, מעומק של עומק הלב והנשמה פורים זה הגילוי של העומק האמיתי של כל יהודי.
ואני בטוחה שמשהו יהיה חייב לקרות לטובה. האורות הגבוהים, השמחה והצבעים של פורים בתוך התגלות עומק הלב ימתיקו הדינים בעזרת השם יתברך.
רוצה לשלוח לך משלוח מנות, לא של אוכל וממתקים, למרות שגם את זה הייתי רוצה לשלוח לך... ואולי גם חיבוק אם תסכימי.
בינתיים משלוח של דמעות רותחות מעומק הלב של תפילות עד לב השמיים, המחאת כף וריקודים והמתקת הדינים, וכל מה שביכולתי בלי נדר,
אוהבת אותך, גם כשאיני מכירה, אפילו לא מתמונה,
כי כולנו עם אחד,
אוהבת,
פייגי אחותך
השם המלא של רומי לתפילה: רומי רוחמה בת מירב (גונן),
רומי בת 23 מכפר וורדים נורתה ונלקחה לשבי פצועה.